השלכות המלחמה על עולמם החברתי של ילדים ובני נוער מיישובי עוטף עזה: קולם של הילדים

כל מיני דברים. וכבר כאילו מצד אחד הרגשנו ממש לא נעים לא להגיע, כי הם באמת באות בהתנדבות וכאילו ולעזור לנו, אבל מצד שני זה כבר נהיה מעיק. אז אמרנו כאילו 'די עם הפסיכולוגיות חברים, אנחנו, אנחנו בסדר'. בסוף כאילו אנחנו גם כן צריכים קצת את המרחב הזה".

"צריכים להפסיק לרחם עלינו"

"אני מדברי הילדים ניכר כי ההרגשה שמרחמים עליהם אינה נוחה עבורם: חושבת שאנשים באזור הפינוי צריך ל..., צריכים להפסיק לרחם, כאילו לרחם "אבל לא צריך ; על כל מי שמהעוטף. כי זה לא שבאמת צריכים לרחם עלינו..." . אחד הילדים מסביר: לרחם עלינו כל כך הרבה..." "בא אחד אחרי השני... הם אמרו 'בואו לחדר, בואו, תבואו תעלו יש כזה בחדר'. אני חושבת שאם הם לא היו באים בתור 'וואו, איזה מסכנים אתם' אלא בתור באמת ש'אנחנו באים, רוצים לעזור לכם' נגיד 'מה אתם רוצים נגיד שנעשה?'". המעבר מעצב לשמחה הילדים מתארים את התהליך של מעבר מעצב לשמחה. הם מתייחסים ל'צוואת "אבל אנשים, אנשים שמתו היו רוצים המתים' ולשאיפה שלא להיות עצובים: . "אז אנחנו, אני לא חושבת שאתם צריכים להיכנס לדאון הזה..." ; שנשמח..." ..." ניכר כי חלק מהם מגייס כוחות כדי להמשיך לתפקד ולא לשקוע בעצבות: . עכשיו התאפסתי על עצמי, אני הולך עם חברים, מדבר, עושה ישיבות..." עוד ילד אומר: "(אתם אומרים) שזה לא בסדר שיש את הצעדה, ושזה לא בסדר שיש את הזה. כולנו חווינו את אותו קושי. אבל זה מרגיש לי שאתם ממש, ממש נכנסים לזה עמוק. והינה הבן של (שם של אדם מהיישוב) איבד גם את אבא שלו וגם את אימא שלו, והוא מתחתן כשתעבור השנה בדיוק. הוא (שנה הבאה)". 10.10־ מתחתן ב דואליות בנושא שיח על המצב מדברי הילדים אפשר ללמוד שהם נעים על הרצף שבין שני מנגנוני התמודדות עם המצב: רצון לשוחח על המצב ועל מה שקורה, לעומת רצון שלא לשוחח על מה שקרה ולא לשים במוקד את האירועים והמלחמה. חלק מהילדים סברו כי המבוגרים מאלצים אותם לשוחח על נושאים שקשורים למלחמה, ושהם לא היו "אני מבינה, כאילו, כן, צריך לשמוע רוצים להתמקד בזה. אחת הילדות אומרת:

47