יעקב (ארנסט) אדלר 1914-1948

| פרנקפורט - מיזם אבני נגף |

הדרכים הקשות ביותר . R.H הילְדָה דוֹמין ל-

חיבוק של סבא מחבר לא ידוע

קח נר בידך כמו בקטקומבות, האור הקלוש נושם בקושי. ובכל זאת, לאחר שהלכת זמן רב, הנס לא חדל, כיון שהנס תמיד מתרחש וכיון שאנו ללא החסד לא נוכל לחיות: הנר יאיר באור בהיר יותר מנשימתו החפשית של היום. בחיוך אתה מכבה אותו בנשיפה כאשר אתה הולך לאור השמש ולרגלי הגן הפורח העיר משתרעת לפניך, ובביתך השולחן מכוסה לבן עבורך. והחיים העשויים להאבד והמתים שאינם עשויים להאבד בוצעים עבורך את הלחם ומגישים את היין ואתה שומע שוב את קולותיהם קרוב מאוד ללבך.

הדרכים הקשות ביותר הולכות לבדן האכזבה, האובדן הקורבן הינם בודדים. אפילו המוות שנענה לכל קריאה ואינו מסרב לאף בקשה, לא עומד לצידנו ומביט אם אנו רוצים בו. הידיים של החיים המושטות בלי להגיע עדינו הינן כמו ענפי העצים בחורף. כל הצפרים שותקות. אדם שומע רק את צעדיו שלו ואת הצעד של הרגל שעדין לא הלכה אבל עוד תלך. להשאר ולעמוד או לסוב לאחור לא יעזור. מוכרחים ללכת.

מכל רכושו נשאר לי רק הכסא של סבי. כסא בסגנון ישן, עם משענות יד מעוגלות, שנותנות לי את התחושה שסבא שלי שאותו לא הכרתי מעולם אוחז אותי בידיו. וכאשר באים אלי אנשים שנפשם מיוסרת, אני יושב בכסא של סבי ומעניק להם רק

את החיבוק של סבי, שלא הכרתי מעולם.

באוקטובר על ידי תלמידים של בית הספר אנה פרנק 15 שני השירים הוקראו בטקס הזכרון ב