יעקב רוזנטל

טיולים בארץ בילדותי טיילנו הרבה, נסענו לרעננה, לנתניה, באר טוביה (לבקר את משפחת ברלין, השכנים לשעבר מרעננה), לירושלים. באותן שנים זה היה דבר יוצא דופן. כמעט כל שבת נסענו לבקר את סבא וסבתא ברעננה. בשלב מסוים בתקופת הקיץ היו לוקחים אותי לים בהרצלייה ואחר כך אוספים אותי ונוסעים לרעננה לאכול את העוגות הטעימות של סבתא זיסל. בשבת אחת בשפת הים, שיחקתי על קו המים ולפתע נחת לידי כדור, התכופפתי והרמתי אותו ואז אחד הבחורים ששיחקו כדורגל בחוף חבט בי בעוצמה בגב, נשמתי נעתקה ונפלתי למים, ממש כמעט וטבעתי. כשסיפרתי לאבא על המקרה הוא התרוצץ ברחבי החוף כשור זועם וניסה לתפוס את האחד שפגע בי. מעולם לא ראיתי את אבא זועם כל כך. נסענו לעיתים קרובות גם למשפחה בנתניה. שימחה נסע על האופנוע שלו ואני התנדבתי לרכב איתו על האופנוע ולשבת מאחוריו. כשאימא נסעה לנופש בקרית עמל נסענו לבקר אותה. הכבישים היו ריקים באותן שנים ויציאה לנסיעה מחוץ לגבולות תל אביב הייתה הרפתקה שהתכוננו אליה. ליד כפר יהושע אבא נפגש עם חבר שהיה עסקן מפלגתי ונסע במכונית אמריקאית מפוארת, כשהוא שאל את אבא על המכונית הפצפונת שלו הרגשתי אי נעימות. המשכנו לטייל בעמק וצהריים אכלנו במסעדה בעפולה. אחר כך ביקשתי שנמשיך לסג'רה כי למדתי באותם ימים את סיפורי ההתיישבות ואבא כמובן הסכים. בדרך אספנו טרמפיסט (כרגיל) שוטר שהצטרף אלינו לשירת שירי ארץ ישראל, כיוון שבכל נסיעה היינו שרים ומדי פעם היינו מפסיקים לשיר ומשאירים את אימא לשיר לבד מה שהביך אותה מאד. אותה הנסיעה התארכה מאד כי אני לא הערכתי את המרחק בין עפולה לסג'רה. באחת השבתות נסענו בירושלים ועברנו ליד שכונה חרדית וצעקו עלינו "שאבס", אני הייתי המום, מעולם לא דמיינתי דברים כאלה. בטיול אחד לקחנו את החבר של פנינה, אפל (שאבא נסע אליו לציריך כשברח מהארץ) ונסענו לכינרת. בדרך עצרנו ביבנאל, המקום הראשון שאבא עבד בו, ואכלנו במסעדה על אם הדרך. משם המשכנו לטבריה וישנו במלון "אירופה" שבנוי מאבני בזלת שחורות. נסענו דרומה לאורך הירדן על כביש שאז נסלל כדי שלא יצלפו עליו מירדן ולפני קיבוץ גשר הייתה עלייה והאוטו לא סחב. אימא, אפל ואני הלכנו ברגל ואבא הצליח להעלות את המכונית לראש הגבעה ברוורס. את הירידה אבא נהג בעוד המנוע מגמגם ובעפולה נכנסנו למוסך שעבד בשבת ושם ניקו את צינורית הדלק. המשכנו מאושרים בנסיעה הביתה. ואז הפכתי להיות נהג המשנה שלו. יום אחד אמרתי 1947 אבא קנה פיאט חדשה יותר מודל 1952- ב לאבא שאני כבר יודע לנהוג. בכניסה לרחוב יהודה הלוי התחלפנו ומיד המנוע כבה כי הייתה עלייה קלה. הוא נהג כמה עשרות מטרים ולאחר העלייה לקראת הירידה הוא נתן לי לנהוג והראה לי שלא תמיד אני יודע הכול, זאת הייתה דרכו לחנך אותי. כשהיינו נוסעים בשבת מצומת הפיל עד רמת השרון, אבא נתן לי לנהוג למרות שטרם היה לי רישיון, אחר כך אבא נהג עד סוף הרצליה ואז אני נהגתי עד הכניסה לרעננה ואבא המשיך בתוך רעננה. פעם בכניסה לרמת השרון עצר אותנו נער בטלית שביקש טרמפ בשבת להגיע לבית כנסת ולקחנו אותו... אבא היה נוהג לקחת טרמפיסטים גם בדרכים בינעירוניות וגם בתוך תל אביב. הוא היה לוקח קופת התרמה והיה אוסף אנשים בתחנות האוטובוסים ומבקש שיתרמו לחולי פוליו. אחת הטרמפיסטיות הייתה אישה שמיהרה מאד. ואבא שאהב לדבר גילה תוך כדי שיחה שהיא בת משפחה שלנו, ומאז התחדש הקשר איתה. בתקופת הצנע הפיאט שימשה גם להובלת מוצרים כמו תפוזים, ביצים, בשר והיה לי פטנט כיצד להסתיר את המוצרים שאסור היה לסחור בהם.

101