יעקב רוזנטל

הגנרל אמר לו שכל מה שהוא מספר זאת תעמולה, זיתוני עצר את הרכב ואמר לו "צא ודבר עם המקומיים". הגנרל יצא ודיבר עם הערבים המקומיים ומאד התרשם. אברמוביץ נתן לו מקום עבודה והוא התקבל להיות האחראי של פם פם. הם לקחו משרד של מעצב פנים שהיה הכי רציני בתל אביב ותכננו מסעדה שהייתה יפיפה אבל יקרה מאד. הם תכננו קומת קרקע גבוהה וגלריה שעליה היו שירותים. תוכננה מאפיה וחלק מהכניסה היה בית קפה גדול פתוח, שהיה בנוי מעץ יפה. את הרצפה יצרו בצורה מיוחדת, יצקו בטון שחור ובפנים חלוקי נחל שחורים וחתכו אותם לשתיים וכך קיבלו משטח יפה אבל יקר ביותר. לפי החוק התברר שכדי לבנות מקום להכנת אוכל המטבח צריך להיות בגובה מסוים. הגובה מתחתית הגלריה לתקרה לא עמד בתקן, אבל רצינו לבנות מטבח. החלטתי לנצל את החללים שבין הקורות בתקרת הצלעות. הורדנו את הטיח והבאתי חברה שבאמצעות התזת חול ניקתה את הבטון. לאחר הניקוי קיבלתי אישור להקים את המטבח. את השירותים בנו בצד אחר שעולים אליו במדרגות. השיטה המקובלת בזמנו למשתנה היה מבנה סטנדרטי (תעלה ברצפה). אני תכננתי משתנות מודרניות כמו שמקובל היום ולא קיבלתי אישור בהתחלה. הביאו חברה שוויצרית למכור שוקולד במשך חודש באמצעות מכונה מיוחדת שבני עידו מאד התלהב ממנה. היה שף, קונדיטור, רב מלצרים ומארחת, דברים שלא היו אז בארץ. כשעמדנו לחגוג את הפתיחה הזמנו את מרדכי נמיר (ראש העיר,שאבא הכיר בתור חלוץ), אבל לא קיבלנו עדיין אישור מהמשטרה, כי לא היה מקום חניה מוסדר למכוניות. הלכתי למשטרה ברחוב דיזינגוף, דיברתי עם שוטר בדרגה גבוהה וקיבלתי אישור ליום אחד. ראש העיר לא היה מוכן לבוא ללא האישור. אחרי אירוע הפתיחה כמובן שוב לא היה אישור וכל כמה ימים הייתה מגיעה משטרה לתת דו"ח, אני הייתי מוציא להם כריכים ודוחה את הבעיה. מצאתי ברחוב דוד המלך שטח שעוד לא בנו בו (מספר ), פניתי לבעל השטח וחתמתי איתו על חוזה להשתמש בשטח כחניון בתשלום. במקום היה שומר 15 ושם היו המכוניות חונות. בלילה היו צריכים לשחרר את העובדים ולספור את הכסף. אבי שהיה איש 12 בכל סוף יום אחרי עבודה ועבד כל היום בפרויקטים נוספים, וזיתוני שעבד כל היום במסעדה לא יכלו להישאר עד מאוחר. לכן אברמוביץ ואני התחלקנו לסרוגין בערבים במסעדה. הייתי מגיע הביתה באחת לפנות בוקר, וחיי המשפחה כמעט נהרסו. כשבני עמית נולד אבא החליט לחגוג את הברית ב פם-פם. הברית היתה בשבת. רצינו את המוהל הכי טוב. הדוד של עדינה יעקב, שהיה מנהל מחלקה אורולוגית בבית החולים בלינסון, המליץ על המוהל שעבד בבית חולים. המוהל גר בבני ברק. הזמינו אותו ובשל קדושת השבת הוא נאלץ לבוא ברגל. גם אחרי מעל עשרים שנה הוא זכר את הברית הזאת. אני לא ידעתי שאסתר וישראל היו שותפים בפם- פם, אבל אחרי האירוע הבנתי שכנראה אבא הכניס גם אותם לעניין. לירות מבנק ברקליס 50000 התחלנו לבנות, אבא לקח הלוואות על הלוואות, קיבלנו הלוואה של והמסעדה הפסידה המון, חלק מהעובדים היו גנבים. 1967 ואז הגיע המיתון של 23 ברחוב בן יהודה את האחראי הראשי של המסעדה ראו גונב בשר וגירשו אותו. התחלפו עובדים רבים ובינתיים אחרי

שהברחתי את אבי, ראינו שאין שום סיכוי להרוויח ומכרנו את המסעדה. מה שנשאר לי מכל הסיפור היה הכלים ולקחתי גם את המיקסר של העוגות.

134