יעקב רוזנטל

באותו יום אבא הרגיש כל כך לא טוב שחשבו שהוא עובר התקף לב ואשפזו אותו. כשנולד עמית אבא שוב חגג את הברית ב׳פם-פם׳ בשבת גם במסיבה גדולה. באחד הימים אבא שוב הרגיש לא טוב והלך הביתה לנוח. אני דאגתי להביא את הדואר אליו, אחד לירות החזר על ערבות אישית שהפקדנו בתחילת 5000 המכתבים היה מחברת חשמל ובו צ'ק על סך ל"י). בשביל אבא זו 570 הייתה 1966 הבניה של אחד הפרויקטים (המשכורת הממוצעת של שכיר ב הייתה שנייה של שמחה, פתאום הוא הרגיש יותר טוב. הכסף היה בעיקרון שייך לחברה אבל אבא לא העביר את הכסף לחברה אלא השתמש בכסף בכדי להציל את עצמו, זה קרה עוד פעם באותה השנה ובשתי הפעמים אבא הזרים את הכסף לתשלום חובות ולא לקופת החברה. אחרי כמה פעמים שאבא הרגיש לחצים בחזה, הוא נכנס לעבור סידרת בדיקות באסותא. היה לו רופא ) שטיפל בו. בפעם השלישית שאבא הרגיש ממש לא 90 פרטי שקראו לו ד"ר כהן (הוא היה מעל גיל טוב הבאנו לו רופא מומחה לב מבית חולים בלינסון (קובי, הדוד של עדינה ניהל מחלקה בבלינסון). הרופא בדק והחליט לאשפז את אבא, אבל, קובי הזהיר אותנו לבל נאשפז אותו באסותא שמול הבית מכיוון שזה לא בית חולים טוב, אלה רק באיכילוב – שם עדיף להתאשפז. שמענו לעצת הרופא ונגשנו למיון באיכילוב. במקום להעביר אותו למחלקת לב השכיבו אותו על מיטה עם שמיכה דקה כל הלילה. כמה שלא ביקש שמיכה עבה יותר הוא לא קיבל. בבוקר אמרו לו ללכת לטייל קצת בחוץ וכשהוא קם פתאום הופיעה אחות ואמרה אתה חולה לב תשכב מהר ותנוח. אבא קם בשקט ועם הפיג'מה יצא החוצה תפס מונית ונסע לאסותא שם טיפלו בו היטב. הרופאים קבעו אחרי הבדיקות שליבו כשורה והתסמינים הם מלחץ נפשי. כמובן שאת חששותיי חלקתי עם אימא כמו את כל פרטי חיי האישיים ביותר. אימא בתורה הייתה משוחחת עם אבא והוא היה מתלונן שאני "מקצץ לו את הכנפיים". בהמשך ניסיתי לשכנע את אבא "להוציא" את השם שלי מהחשבונות המשותפים, שלא יהיה חשבון "יעקב ועמוס רוזנטל". כך אולי היינו יכולים לעבור את המשבר או להציל משהוא מהאימפריה האדירה שאבא בנה. חודש לפני שאבא עזב הגענו בנסיעה לבנק ׳ארץ ישראל בריטניה׳ ובעודנו יושבים בחניה לפני הכניסה פניתי לאבא ואמרתי לו: "אבא בוא עכשיו ניכנס ונפריד את החשבונות", אבא הרהר לרגע ואמר: "בסדר, נפריד, אבל לא עכשיו". דולר (את הכסף לקחתי מהמכירה של הבית באפקה). עם הכסף הזה 2350 לאבא נתתי מראש הוא טס לחו"ל בכדי להתחיל מאפס. אבא הגיע לציריך ומשם נסע לגבול בין שוויץ לגרמניה לעיר קונסטנץ. בעיר התגורר החבר של ההורים בשם אפל. אפל היה חבר של פנינה עוד מפולין וכשהוא בא ארצה היינו לוקחים אותו לטיולים בארץ. סיפרו לי שבכדי ללכת בשבת בבוקר לבית הכנסת הוא היה עובר את הגבול דרך מעבר הגבולות בין שוויץ לגרמניה. לאחר תקופה קצרה בשוויץ אבא עבר לפריס והשתכן אצל הדוד יענקל. שם בפריז הוא לקה בבטנו. משם הוא החליט לעבור לפורטוגל לעיר ליסבון ושם הוא התלבט אם להגר לקנדה או לברזיל. באותה תקופה למדינות האלה לא היה הסכם הסגרה עם מדינת ישראל ולא הייתה שיטה לדרוש ולהחזיר אותו ארצה בכדי להעמיד אותו למשפט. אבא חשש שיהיו לו בעיות מפשיטת הרגל. הוא קיבל תשובה ראשונה מברזיל וטס לשם. הוא הגיע לריו דה ז'נרו. 12/02/1968 ב- כמו שסיפרתי הנושים של אבא התחלקו לשלוש קבוצות, בנקים, מלווים בריבית, ואנשים פרטיים שהשקיעו את חסכונותיהם אצל אבא, והיו הרבה כאלה. אני זוכר כמעט את כולם, במיוחד המקרים העצובים והמלחיצים ביותר הותירו בי זיכרונות רבי עוצמה.

176