יעקב רוזנטל

אשתו של אליעזר רוזנצוייג הייתה אחותו של ישראל בלוך. הם נשארו בליטא בתקופת השואה. כשפרצה המלחמה האחות הזו נרצחה. היו להם שני ילדים, את אליעזר והבן שלו זרובבל הנאצים לקחו למחנה עבודה וכך הם ניצלו. האחות רשל הצליחה לברוח ליער בזמן שיירו עליהם והצילה את עצמה. אליעזר אשרות בחודש). הוא היה האחראי 1500 וזרובבל עלו ארצה באופן חוקי (האנגלים היו נותנים ליהודים בליטא של הקרן הקיימת והם נתנו לו אישור להגיע ארצה. ברגע שהגיעו העבירו אותם לחיפה ואז ישראל בא לאסוף אותם והם באו לגור אצלנו ברעננה. האחות רשל שהגיעה לאיטליה עברה באוניית מעפילים בלתי לגאלית של ההגנה. האוניה הגיעה בלילה לשפיים והביאו אותם בלילה לגור אצלנו. מאוחר יותר רשל חגגה את חתונתה אצלנו בבית. בתקופה מסוימת שהם כבר גרו בתל אביב. דודתי 20% פתחה חנות ברעננה והייתה צריכה הלוואה. האחים רוזנצוויג היו נותנים הלוואות בריבית של לשנה. כל חודש הם היו מקבלים את התשלום. גם אבא שלי לקח הלוואה מהם וכשהברחתי אותו לחו"ל הם דרשו את הכסף. (לאף אחד לא שילמתי). רצה הגורל ואחד הנושים זרובבל רוזנצוויג שהיה קרוב משפחה מנישואין, בילה את חופשתו במלון בים המלח ובאחד מטיוליו ראה את השלט בכניסה לאתר שניהלתי, שם התנוסס שמי כמנהל האתר. הוא לא היסס ופנה לבית המשפט ע"י עו"ד גולדין (ששירת איתי במילואים) ודרש לעקל לי את המשכורת, הרכוש מהבית ואת הרכב. כמו כן, הוציאו צו מעצר נגדי ואיסור יציאה מהארץ. מאותו הזמן דאגתי תמיד כשהייתי בבית שהדלת האחורית תהייה פנויה שאוכל לברוח במקרה ומשטרה תבוא לחפש אותי. בים המלח פחות דאגתי כי לשם ידו הארוכה של החוק לא הגיעה. את המשכורת גדעון הצהיר ששולמה לי מראש במזומן ולכן אי אפשר היה לגעת בה. אח״כ קבלתי מכתב מההוצאה לפועל שרוזנצוויג עיקל לי את הרכוש בבית (המקרר, הטלוויזיה, מכונת הכביסה וכו׳) פניתי מיד דרך עורך הדין שלי לבית המשפט וטענתי שכל הרכוש הזה אינו בבעלותי. דודה אסתר חתמה על מסמך שהטלוויזיה שלה והיא רק השאילה לי אותה עד שאוכל לקנות אחת ( להוסיף צילומים של מסמכים רלוונטיים) ובירי שהשכיר הוסיף נספח לחוזה שהריהוט והמקרר שייכים 71 לי באותו הזמן את הבית שגרנו בו שבטי ישראל לו. עורך הדין של התובע זימן את עדינה ואת אסתר לחקירה בבית המשפט אבל ללא הועיל. פשוט הוכחתי שאני מרושש ושאין לי כלום בעולם הזה. בסופו של אחד הדיונים עם רוזנצוויג יצאתי עם האוטו האמריקאי הענק שלי (שקיבלתי מגדעון כחלק מתנאי העסקתי) וראיתי את אותו רוזנצוויג שניסה לגבות ממני כסף הולך ברגל. עצרתי לידו פתחתי את החלון ושאלתי אותו בלגלוג: "רוצה טרמפ???? פשוט לא יכולתי להתאפק. יום אחד במלון בארוחת ערב אמר שיף שהיה סגן מנהל המלון, שאחד האורחים הוא שוטר בבית המשפט וכדאי לשבת לדבר איתו, ניראה אולי אפשר לסדר משהוא. אכן ישבתי ודיברתי עם השוטר והוא שאל אותי מתי אני הולך למילואים. אמרתי: עוד שבועיים. אז הוא אמר תבוא אלי בבוקר היציאה למילואים לבוש מדים עוד לפני שאתה הולך לצבא. באתי. נכנסתי לתחנת המשטרה שנמצאת בבית המשפט לבוש מדים, עם דרגות הקצונה וניגשתי אליו. איך שהוא ראה אותי הוא קרא בקול "תפסנו אותך!״ חשכו עיניי. נבהלתי מאוד והייתי בטוח ש"אכלתי אותה" הוא אמר לי בוא עכשיו לשופט. בדיון השופט אמר לי שאני חייב לשלם. השוטר דרש מהשופט שאשלם ארבע מאות לירות כל חודש אז אמרתי שלא אוכל לעמוד בתשלום אבל מאתיים לירות אוכל לשלם. השופט הסכים אבל שאשלם את המאתיים הראשונים מיד, אני אמרתי שאוכל לשלם רק שאחזור משרות המילואים שלי. השופט הסכים וביטל את צו המעצר. השוטר ליווה אותי החוצה ולא אמר מילה אבל את הקריצה שקרץ לי אי אפשר לשכוח.

180