יעקב רוזנטל

אבא ואמא עצובים לפני הנסיעה לחו״ל

יום אחד אבא הרגיש לא טוב ובצהריים הלך הביתה לנוח. הגעתי אליהם הביתה אחר הצהריים והוא ישן. הייתה לי הרגשה שמשהו השתנה. אמרתי לאמא "אבא זקוק לי, אני נוסע לרמת השרון ואחזור ברגע שתודיעי לי" , למרות שאמא רצתה לחסוך לי נסיעה הלוך וחזור. לנסוע לרמת השרון הביתה לאכול ואחזור אבל אימא דאגה לי ולא רצתה שאסע הלוך ושוב. הגעתי לרמת השרון ובזמן הארוחה הטלפון צלצל. אבא ביקש שאבוא חזרה. נסעתי חזרה להורים, לקחתי כסא וישבתי לידו. לאחר כמה רגעים של שקט שאלתי אותו אם הוא רוצה לנסוע לחו"ל עד שהעניינים יסתדרו, הוא חשב לרגע והסכים. כמו שהוסר מעליו משקל אדיר, הוא שוב התמלא באנרגיה. למחרת הוא רכש לו כובע חדש וקבע פגישה עם השותפים בבית הקפה שבאולם הכדורת. כולם התפעלו מהמראה שלו והוא חייך. יומיים אחר כך נגשתי לסוכנות הנסיעות ברחוב רמב"ם בתל אביב ורכשתי עבורו כרטיס טיסה לשוויץ. דולר ועם זה הוא נסע. כשהמטוס 2,350 הגענו לשדה נתתי לו כסף לנסיעה 08/01/1968 למחרת ב- המריא הוקל לי בשבילו אבל אני הסתובבתי ויצאתי מהטרמינל לעבר הקרב הגדול של חיי, קרב על להיות או לחדול שנמשך שנים. נשארו איתי הרבה זיכרונות מפגישות ואירועים במהלך השנים של פשיטת הרגל, חלקם טובים וחלקם רעים.

188