יעקב רוזנטל

סבא וסבתא עולים ארצה סבא יצחק, סבתא זיסל ודודתי אסתר יצאו לדרך בחודש דצמבר . הם נסעו ברכבת עד נמל קונסטנצה ברומניה. משם 1933 של שנת הפליגו באנייה דרך איסטנבול ליפו. דודה אסתר סיפרה לי שהים סער והיא סבלה קשות ממחלת ים. נמל יפו לא היה גדול ועמוק דיו והאוניה נאלצה לעגון מול הנמל והנוסעים הורדו לסירה קטנה שהעבירה אותם לחוף. האנייה שהביאה את משפחת רוזנטל הגיעה ליפו אחרי כניסת השבת שבא נקראה פרשת "בשלח" העוסקת ביציאת בני ישראל ממצריים– כמה סימלי! יג' שבט התרצ"ד דרכה כף רגלם 1934 לינואר 28- למחרת ביום א' ה של הנוסעים על אדמת ארץ הקודש. אתל (אסתר) אחותו של אבא עוד זוכרת איך "זרקו" אותה מהסיפון לידיו של הסוור הערבי שעמד

תחנת הרכבת בסימיאטיץ׳

על הסירה. אבי חיכה להם בנמל אחרי ביקורת הדרכונים. הוא שכר עגלה רתומה לשני סוסים, וכולם יחד נסעו לתל אביב לאכול ארוחת צהריים ראשונה בארץ הקודש במסעדה ברחוב אלנבי פינת רחוב יפו. לאחר זאת פנו לביתם החדש ברעננה לשם הגיעו לפנות ערב שכן הנסיעה בעגלה רתומה לסוס לקחה זמן לא מבוטל. צבי כבר חיכה להם בבית. בחצי שנה הראשונה הם חיו ללא חשמל. יוסף, האח . הוא התגורר ברעננה בבית של 1935 השלישי של אבא, נשאר עדיין בפולין והגיע לארץ רק בשנת סבא וסבתא, ועסק בעבודות המשק החקלאי. הוא חיפש שידוך ולבסוף התחתן עם ציפורה שבאה לארץ מארצות הברית והייתה תופרת במקצועה. הם פתחו חנות לכלי בית בקידמת הבית שבו גרו

בפאתי הרצלייה. דודתי אסתר מספרת שאבא שלי קנה לה בגד ים ירוק, והיא הלכה עם כל הכיתה לים ושלושה תלמידים טבעו, ומאז הרבה שנים היא פחדה לשחות.

יורדים מהאוניה ביפו

1933 נמל יפו

21