יעקב רוזנטל

החתונה של אבא ופנינה ) חזרתי הביתה אחרי הצהריים וראיתי שכולם מתלבשים, מתגנדרים. 13/06/1946 יום שלישי אחד ( "מה קרה? מה המאורע? לאן כולם הולכים? מי מתחתן?" שאלתי. בני הבית ענו לי: "מישהו שאתה לא מכיר..." אחר כך הסתבר לי שזאת הייתה החתונה של אבא ופנינה, הייתי בן תשע. באותו ערב נשארתי בבית לבד. אינני יודע מדוע נהגו כך. אולי בני הבית חשבו שאני קטן מדי ולא מבין. אולי חשבו שאני לא מרגיש ולא רואה. אני מניח שרצו להגן עלי, למנוע ממני חוויות טראומתיות. אך למעשה הם זרעו אי בהירות ובלבול. אני זוכר שיום אחד פנינה באה להתארח אצלנו בשבת אחר הצהריים. ראיתי אותה יושבת בחדר האורחים. הייתי בחוץ עם החברים ואמרתי להם: "אימא שלי באה מאמריקה. היא חזרה״. למרות שלא ידעתי שזו תהיה אימי. הילדים היו נרעשים ולא האמינו, הם רצו כאיש אחד אל הבית, הציצו לחדר, ראו אותה ובפליאה אמרו: "כן, זה נכון"! תחושת הניצחון הייתה כבירה, אחרי שנים שסנטו בי ולעגו על הילד בלי האימא. רציתי שתהיה לי אימא. כמו לכל ילד. בכל מחיר. כעבור זמן קצר החלו בני הבית להגיד לי ולחזור ולהגיד לי שבסוף השנה אעבור לגור בכפר גנים. יום אחרי סוף שנת הלימודים עברתי. ביום הראשון של החופש הגדול ארזו את מעט הבגדים והצעצועים שלי וישראל בלוך אסף אותי עם הרכב האדום של הדואר המנדטורי. בדרכו למרכז ביפו הוא עצר ב"כפר גנים" והוריד אותי אצל פנינה ונסע. הוא הביא אותי לתחילתה של התקופה היפה בחיי. כשגרתי ברעננה אצל סבתא וסבא היינו כל הזמן ביחד, כל המשפחה. סבא וסבתא, דודים ובני דודים. אבל אבא לא תמיד היה אתנו ודווקא הוא היה חשוב לי מכולם. רציתי כל הזמן להיות אתו, אך בעצם ר. כאשר אבא התחתן עם פנינה ועברנו להתגורר בכפר ֶ ס ֵ ביליתי אתו זמן מועט. כל הזמן הרגשתי ח גנים, הכול השתנה. הזיכרונות שלי מכפר גנים הם נפלאים. זאת הייתה תקופה נהדרת. גם זכיתי בפנינה וגם שהיתי הרבה יותר במחיצת אבא שלי. בכפר גנים גם רכשתי לי חברים. החיים היו טובים. גרנו בקומה שנייה בדירת שלושה חדרים. חדר אחד היה עבורי וחדר אחד עבור סבתא, אמה של פנינה, בחדר השלישי ישנו אבא ופנינה וביום הפך לחדר מגורים משותף. החיים היו מסודרים. הייתה תחושת בית. גרנו שם רק שנתיים אבל זאת התקופה עם הזיכרונות הנפלאים ביותר. בראש השנה הראשון בכפר גנים אבא שלי הזמין חייל אנגלי יהודי לחופשת החג, הוא התהלך ללא דרגה רק עם פס אדום על הכתף. כאשר הלכנו לטיול ברחוב ארלוזורוב מישהו אמר לנו: ״אתם יודעים מי זה? זה גנרל יהודי״. הגנרל גם ליווה אותנו כשלקחו אותי לניתוח הסרת פרונקל מהאף (הלכנו אל הרופא לעשות את הניתוח בביתו שהיה ברחוב רוטשילד בתל אביב). כשהתחילו רוחות המלחמה לנשוב והמאורעות הלכו ותכפו, אימא החלה לצבור נפט (מצרך חרום בכל מלחמה). בתחילה הייתה חבית במרפסת ומחלק הנפט שהייתה לו עגלה רתומה לפרד עלה למעלה ומילא אותה קצת כל פעם (הנפט היה יקר, במשורה ולא לכולם היה). אחרי שהחבית כבר הייתה מלאה למדי העבירו אותה לגינה ובסוף חפרו בור וקברו את החבית המלאה בגינה, בכדי שלא תסכן אותנו במקרה של הפצצה. זאת הייתה אימא, אישה חכמה שראתה קדימה ותכננה את צעדיה. שבת אחת נסענו לתל אביב, וכשחזרנו בטקסי ישבתי מאחורי הנהג, הסתכלתי על מהירות הנסיעה קמ"ש. כשסיפרתי לחברים שלי בכפר גנים הם לא האמינו. ממש מדע 70 וראיתי שהרכב הגיע ל בדיוני! יעל, אחותה של אמא, ושמחה בעלה עברו לדירת שני חדרים חדשה בנתניה אחרי שגרו בצריף בתחילת דרכם. האמבטיה שלהם הייתה ללא חיפוי חרסינה (זה היה מקובל לפני קום המדינה בכדי

43