יעקב שמאי

נאוה קרניאל בשנה בה רציתי לחזק את המחנה הלאומי בהסתדרות המורים, היה יעקב שמאי יו"ר הליכוד בהסתדרות הכללית. יעקב היה היחיד שהרים את הכפפה והסכים לעזור לי, תקצב עיתון שהוצאתי לכלל חברי הסתדרות המורים )למעלה ממאה אלף חברים(, הגיע לביתו של כל חבר, מימן אירועים בכל המדינה והשתתף בהם, דאג להגנה משפטית, ומימן את מערכת הבחירות . כל זאת הוא עשה במקצועיות, בשקיפות, באכפתיות 14.75% - שהשיגה הישג מרשים ביותר רבה, בחום והיה זמין בכל רגע נתון. סיעת הליכוד, מאז ועד היום, ואני כיו"ר סיעת הליכוד בהסתדרות המורים, הערכנו וזוכרים את יעקב באהבה ובהערכה רבה. כאשר כתבתי את הדוקטורט, יעקב עזר לי רבות ואף אִפשר לי להיכנס לספרייה של הכנסת. היחסים בינינו היו מיוחדים מאוד. אני זוכרת שיום אחד סיפר לי שהוא מחפש עוזר פרלמנטרי. אמרתי לו: "אני אשלח לך מחר מישהו, תקבל אותו ללא ראיון, ותראה שאחרי שלושה ימים תתקשר אליי ותאמר לי שזו הייתה הבחירה הנכונה". סיימתי במשפט: "בשלושה ימים תתאהב בו. עשינו עסקה?" התקשרתי ליריב לוין, אותו הכרתי מהפעילות הפוליטית. יריב התלבט. אמרתי לו: "אין התלבטויות, אתה מתחיל". למחרת יריב התחיל לעבוד עם שמאי. אחרי שלושה ימים התקשר אליי יעקב ואמר לי: "התאהבתי". כאשר בתו יפעת נישאה ליריב, יעקב הזמין אותי ואת בעלי לחתונה, וכשהגענו הוא קיבל אותי ואמר: "והשדכנית תשב במקום מיוחד". אמר והוביל אותנו לשולחן שישבו בו הנכבדים. יעקב היה פוליטיקאי מזן אחר, באמת יחיד ומיוחד! איכותי ולא אינטרסנט. יהי זכרו ברוך. ניר אבנון

אהבתי את יעקב שמאי, לטוב ולרע. הערכתי והערצתי את שמאי, פחדתי משמאי וגם סמכתי על שמאי. שמאי היה אישיות מיוחדת ובעלת צדדים רבים: החוכמה, התחכום, העורמה, הנחישות, הלוחמנות, הצניעות, הדוגמה האישית, חוש הצדק, הזיכרון החד, המוח האנליטי והמתמטי, האופטימיות, ההומור, הנוסטלגיות... השנים האחרונות עת כיהנתי כמבקר רשת עמל, והוא כיו"ר וכמנכ"ל הרשת, 15- זכיתי לסירוגין להיכרות קרובה יחסית עם שמאי ב וכעבור שנים אחדות בקופת-חולים מאוחדת. שמאי היה למעשה "הבוס" שלי במחצית שנים אלה. אספר כאן מעט מהחוויות ומהארועים שהטביעו עליי חותמם, ושבהם באה לידי ביטוי אישיותו המורכבת והעצומה: לראשונה הכרתי עת כיהנתי כמבקר רשת עמל, ושמאי מונה כ"מחזיק תיק עמל" בהסתדרות. הייתה זו ישיבת דירקטוריון אליה 2001 את שמאי בשנת הוזמן שמאי לראשונה. זכור לי שבתום הישיבה ניגשתי להציג את עצמי בפני שמאי ולברך אותו על קבלת ה"תיק" של עמל. אז השיב לי שמאי בחיוך: "קיבלתי פה איזה תיק ובתוכו איזה סנדוויץ', רק אינני יודע עדיין אם הוא טעים או לא". כן, כזה היה שמאי. מצד אחד לכל אמירה יש משמעות וכוונה רציניות, ויחד עם זה – תמיד גם הומור. שמאי היה קורא אנשים בשניות. הוא ניחן בטביעת עין חדה באשר לטיבם של אנשים, ולאחר התרשמות קצרצרה היה מחליט לגבי טיבם – לטוב או לרע. לרוב הוא גם צדק. אצל שמאי כמעט לא היה צבע אפור. מהר מאוד החליט אם האדם שבפניו טוב או רע. אם הוא בעדו או נגדו. מאילו אינטרסים הוא מונע, למי הוא מחובר, מי חבריו ומי יריביו. וכן, לא היה כדאי להיות יריב של שמאי. כך, באופן לא מקרי, שלושה מנכ"לים ולא מעט מנהלים בכירים של הרשת "זכו" לנחת זרועו של שמאי, אם משום שעשו טעויות, לא מילאו את הוראותיו, לא אמרו לו אמת או שחלקו על דעתו. לא עזרו להם כל הקשרים שבעולם והם נאלצו לעזוב. מעת שסומנו כמטרה אצל שמאי – הפכו מהר מאוד ל"היסטוריה", ואז אמר לי, "כנראה אצטרך לעשות את העבודה בעצמי", ונטל את המושכות כיו"ר וכמנכ"ל בפועל. לשמאי היה זיכרון פנומנלי. הוא זכר הכול ולא היה אפשר "למרוח" אותו. אמינות היתה אחד הערכים החשובים אצל שמאי, והזיכרון המדהים שלו עזר לו לזהות חוסר אמינות. לא פעם סיפר לי כיצד "תפס" אדם כזה או אחר בחוסר אמינות ונהג להתבדח בקשר לכך: "אם אתה שקרן, כדאי מאוד שתהיה גם זכרן", נהג לומר.

154