יעקב שמאי
עובדיה עלי בין שתי מלחמות עולם מבקר עגנון בעיר הולדתו )בוצ'אץ' שבגליציה(, והוא עד להתפוררותה ולחורבנה של העיר. חלפו עברו הימים שבהם התאפיינו החיים בשקט ובביטחון בצל מלכות החסד של קיסר אוסטריה. רבים נהרגו או נפצעו במלחמה, אחרים נעקרו או היגרו, האוכלוסייה התרוששה והרס רב שרר. תיאורי העולם שחרב הם כמו פרק מספר איוב, ועל הרקע הקשה הזה הוא כותב: "פצעי הפרנסה קשים מפצעי המלחמה ומפצעי הפרעות וכשאני מוצא קב גריסין להביא לאשתי, הרי זה ניצחון גדול יותר מכל ניצחונותיו של הקיסר..." )ש"י עגנון, אורח נטה ללון(. הקטע המובא מסיפורי עגנון משקף במידה רבה את סולם ערכיו של יעקב ומאפיין את התנהלותו במהלך שנות פעילותו הציבורית. שנים רבות ישבנו יחדיו, חברים בוועדת הכספים של הכנסת. הוא תמיד היה ערני ומצוי בפרטי פרטים. דרש, בתקיפות אופיינית, לראות בראש ובראשונה את צורכי השכבות החלשות, ובראש דאגותיו עמדו זכויות העובדים מהעשירונים התחתונים והבטחת הכנסה שתבטיח פרנסה בכבוד. באחד מדיוני התקציב במליאת הכנסת, כבר אחרי חצות, ויעקב עומד על דוכן הנואמים ובמשך שעה ארוכה נואם בלהט על עובדי הצווארון הכחול ועל המתיישבים ובמיוחד אלה שמתגוררים על גבול הצפון. הוא לא רק נאם ודיבר אלא גם רשם הישגים. בימים של מתח ביטחוני בגבול הצפון סבלו חלק מהמתיישבים בגליל המערבי מקשיים הולכים וגדלים של פרנסה. כשאחד המתיישבים התאבד בשל קשיי הפרנסה, פגשתי את יעקב בכניסה לאולם המליאה נסער ונרגש. וכך אמר לי: "אני מדבר אליך מדם ליבי, חייבים לקום ולעשות מעשה, אי-אפשר להמשיך ולהשלים עם מציאות שמתיישבים אינם יכולים לפרנס את בני ביתם בכבוד, הגיעו מים עד נפש". כך עלתה הצעה לחוקק את חוק הגליל, שמבטיח למתיישבים הקצאת מכסה לפטם או לביצים והבטחת מחיר נאות שיגשר על העובדה שזו פרנסתם היחידה, ועל המרחק ממרכז הארץ שמחייב הוצאות נוספות רבות, בהובלה, תחבורה, תקשורת וכו'. חוק הגליל יצא לדרך, וזאת למרות התנגדות נחרצת של שר החקלאות ושר האוצר. עד היום ממשיכים תושבי הגליל המערבי ליהנות מפירותיו והוא מבטיח קיום בכבוד לדור הולך ומזדקן. חוק הגליל שנחקק לשנה אחת ונשאר בתוקף מאז ועד היום, ועוד היד נטויה, מבטיח פרנסה בכבוד לתושבי הגליל היושבים על גדר הגבול ומשתתפים בשמירה על גבולות המדינה. ליעקב שמאי, שחש "שפצעי הפרנסה קשים מפצעי המלחמה", חלק מכריע בכך. ליעקב יכולת מולדת לאבחן ולגלות כישרונות של מנהיגים, זאת למדתי עת כיהנתי כיו"ר מטה הבחירות המוניציפליות של הליכוד ויעקב מונה לעמוד בראש המטה הצפוני. בכל פעם מחדש התפעלתי מיכולתו לאתר מועמדים מתאימים. רבים מראשי הערים באזור חייבים ליעקב את בחירתם והרצתם כנציגינו לראשות הערים והמועצות המקומיות. התרשמתי מאוד מגישתו העניינית. טובת העיר הייתה לנגד עיניו. הוא לא פנה לקושש את קולות חברי המרכז או את אהדת פעילי המפלגה. סיכויי המועמד לזכות בבחירות ויכולתו לנהל יישוב כראוי, הם-הם שעמדו לנגד עיניו. יעקב חבר לויאלי, נאמן, איש של אנשים, אוהב את הבריות ומכבדם. כך זכה לאהבת החברים
והבריות וכל מי שהכירו אהבו. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
157
Made with FlippingBook flipbook maker