יעקב שמאי

עו"ד זבולון שלישי

הפעולות המשותפות של יעקב ושלי בסיעת תכלת-לבן, החלו עת בראש הסיעה בהסתדרות הכללית עמדו יורם ארידור, שר האוצר לשעבר, ודוד לוי, שר החוץ לשעבר. הסיעה הייתה אז בחיתוליה, לאחר מחלוקת שהתגלעה בתוך תנועת החירות דאז, בדבר הנחיצות להקים סיעה של תנועת החירות בתוך ההסתדרות הכללית, כאשר מחוץ להסתדרות הכללית פעלה הסתדרות עובדים לאומית, אשר הייתה שלוחה של תנועת החירות בקרב ציבור העובדים הלאומיים. בשל העובדה שההסתדרות הכללית ייצגה את מרבית העובדים במדינת ישראל, נראה היה שאין להשאיר אותה רק בידי מפא"י וגרורותיה, ויש להקים בה אופוזיציה לוחמת שתייצג את העובדים חברי תנועת החירות בשטח הכלכלי-חברתי, בלב "המבצר המתוחם" של מפא"י, שכן מפא"י שלטה באותם ימים בציבור העובדים מחוץ לכנסת, והשפיעה באופן מכריע על מקום עבודתם, מגוריהם, זכאותם לשירותים רפואיים וסוציאליים שונים, תוך העדפה לעובדים אשר עמדתם הפוליטית תאמה את העמדה שייצגה אז מפא"י בכנסת. על הצטרפות סיעת תכלת-לבן הוחלט בוועידת תנועת החירות כאשר בראש התומכים בהצטרפות עמד ח"כ אריה בן אליעזר ז"ל. התבססותה של הסיעה בתוך ההסתדרות הכללית החלה ונמשכה בזמנם של מזכירי ההסתדרות: יצחק בן-אהרון, אהרון בקר, ירוחם משל וחיים הברפלד. מגמה זו נמשכה גם לאחר מכן, בעת שחיים רמון ואחריו עמיר פרץ כיהנו כמזכירי "ההסתדרות הכללית החדשה". את המאבק החברתי-הכלכלי בתוך ההסתדרות הכללית, החלו כאמור יורם ארידור ודוד לוי בראשית דרכם, ולאחריהם עמדו בראש הסיעה אריה קוצר, יעקב שמאי, כראש הסיעה בהסתדרות הכללית, ואנוכי, כיו"ר הסיעה בוועד הפועל. מאבקים קשים ניהלנו במשותף, נגד המצעד המסורתי של אחד במאי בארגון ההסתדרות הכללית ומפלגת הפועלים, למען הפרדת "חברת העובדים" מהאיגוד המקצועי, וכל זאת כדי שההסתדרות לא תפעל בניגוד אינטרסים כמייצגת מעבידים ועובדים בעת ובעונה אחת. נאבקנו בשימוש אסור במשאבי ההסתדרות )ביניהם כספים וכוח אדם( לביסוס שלטון הרוב בהסתדרות, דרשנו כי העובדים, גם אם אינם חברי ההסתדרות הכללית, יוכלו להיות חברי קופת-חולים כללית. נוסף על כך, מדי פעם בפעם העלינו את ההתייחסות הבלתי שוויונית של ההסתדרות הכללית לוועדי עובדים חזקים לעומת הוועדים החלשים. בדרך כלל, היו אלה מי שייצגו עובדים במגזר העסקי. תבענו בוררות חובה בשירותים חיוניים, וזאת כדי למנוע ניהול מאבקים מוועדים שמקום עבודתם נותן שירותים חיוניים על גב אזרחי המדינה. דוגמאות אלה הן חלק מהמאבקים הבלתי נלאים אשר מטרתם הייתה להציב הסתדרות חדשה, ללא מירכאות, שתהיה מקובלת על כלל העובדים. בראש המאבקים האלה ובראש מטות הבחירות של הליכוד בהסתדרות הכללית עמד בכבוד יעקב שמאי, חבר ונציג עובדים מסור ונאמן לתנועה הלאומית ולערכיה, שידע לבטא בצורה בהירה את הכשלים בהסתדרות הכללית ואת השינויים שיש לבצע בה. יעקב היה איש שטח וביצוע מעולה. הוא הכיר אישית כל חבר סיעה בכל רחבי הארץ, ידע לרתום אותם לעשייה וללכד אותם גם בעת מאבקים פנימיים בתוך תנועת החירות ולאחר מכן בגח"ל ובליכוד. על בסיס פעולתו הברוכה, נבחר יעקב לכנסת וייצג את עמדות הסיעה בוועדות שונות בכנסת, שבהן הייתה לו השפעה מרובה על החקיקה הנוגעת למעמד העובדים והמעמד הבינוני במדינה. יעקב היה קול אותנטי שייצג את מצוקות האיש הקטן, אזרחי הפריפריה, העובדים במפעלי הייצור והאיש הנשחק במעגלי הביורוקרטיה. פעולותיו השפיעו דרמטית על רמת המחיה של העובדים במדינה ועל שמירת זכויותיהם, והן תרמו אף לתנועת החירות על גלגוליה השונים בכך שנאלצה לרדת מהאולימפוס של מדיניות החוץ והביטחון אל מצוקותיהם של המוני העם. זאת היא עשתה על בסיס פעולותיו המבורכות של שמאי בהסתדרות ובכנסת. פעולותיו של יעקב הן מצבה חיה לאיש עצמו אשר תרם תרומה משמעותית לפריצת הדרך שעשתה תנועת החירות בקרב שדרות רחבות של אזרחי המדינה. אזרחים אלה, הם שבסופו של דבר הצביעו בעבורה גם בכנסת והיוו את הבסיס לחילופי השלטון במדינה. יהי זכרו ברוך.

171