יעקב שמאי

שלמה אביטן

לכתו מאיתנו לעולמים של אדם ומנהיג כיעקב שמאי ז"ל ממחישה היטב מושגים כמו הולך ופוחת הדור וירידת הדורות. יעקב היה איש ציבור ומנהיג חברתי בכל רמ"ח אבריו, בכל מהותו. איש של הציבור. משרת נאמן של הציבור. עומד תמיד לצידו, ממש לרשותו של החלש. הוא הצטיין בפשטות הליכותיו, בענווה ובצניעות. מעולם לא גבה ליבו ולא רמו עיניו. את מעמדו הציבורי הבכיר ניצל רק כדי להיטיב עם חלשים ונזקקים. באנו ממחנות פוליטיים יריבים. יעקב כראש סיעת תכלת-לבן של תנועת החירות, שקדמה לליכוד, ואני – מגלגוליה הקודמים של מפלגת העבודה. בזמנים של יריבות היה יעקב יריב קשה אך גם הגון מאין כמותו. מחלוקת עמו הייתה, במידה רבה מאוד בזכותו, מחלוקת לשם שמים, שעליה נאמר שסופה להתקיים. כמורו ורבו, ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, הוא לא ראה פחיתות כבוד בשירות ממושך – ואפילו סיזיפי למדי – באופוזיציה. הצטרפותו לקואליציה לאחר שירות רב-שנים באופוזיציה לא הפחיתה במאום מעמידתו על עקרונותיו. אף שיעקב שמאי, כמנהיג חברתי בולט, גילה נאמנות ומחויבות לרעיונות, שהם לכאורה סוציאליסטיים, הוא עשה זאת בלי שוויתר כלל על זהותו וצבעו הפוליטיים ועל היותו בן בכיר ונאמן למה שמכונה "המחנה הלאומי". בהמשך הדרך הרים יעקב במעשיו, ולא פחות מכך בכוח אישיותו, תרומה לא מעטה להתקרבות בין המחנות בהסתדרות עד כדי התחברות לרשימה אחת. היריבות הפוליטית קיבלה מעמד משני נוכח אחדות המטרה. ככלל, מסגרות פוליטיות היו בעיניו אמצעי ולא מטרה. על עקרונותיו הוא נאבק ללא מורא וללא משוא פנים. רק מצפונו ויושרו הנחו אותו בדרכו. לכן לא נרתע מלצאת בגלוי גם נגד ראשי מפלגתו כאשר סבר שלא נהגו ביושר ובהגינות. הייתה בו ביעקב שניות שלא רבים מסוגלים לה. תקיפות מרובה במאבקיו הציבוריים לצד רוך ועדנה במגע האישי. כיו"ר בית נבחרי ההסתדרות אני זוכר היטב, גם זמן רב לאחר שפרש מן החיים הציבוריים, את קולו החזק, הרועם, ששימש אותו בנאומים ובפולמוסים עם יריבים. ואולם קול זה התחלף באחת והיה לאבהי ורך כאשר עסק בעזרה לפרט, כאשר הקשיב לרבים שפנו אליו בבקשות לסיוע, כמו בניסיון למנוע פיטורים, ועוד כהנה וכהנה מצוקות של פרטים. אנשים אלה מצאו ביעקב גם מנחם בעת צרה ומצוקה וגם פעלתן נמרץ לבטל את רוע הגזירה. עם לכתו, נפרדנו בצער רב מאיש ציבור וממנהיג. אתם, בני משפחתו, איבדתם בעל, אבא וסבא אהוב ומסור. אתם יכולים להתנחם בפועלו הרב ולהיות גאים בו. תבורכו על היוזמה להוצאת קובץ זה לזכרו. ראוי יעקב שייזכר, וראוי הציבור להתברך בזכרו של איש ציבור מהסוג שכאמור, הולך ונעשה נדיר יותר ויותר. יהי זכרו ברוך.

178