יעקב שמאי

תמר צחר

הניסיון לכתוב עליך בלשון עבר, נדון מראש לכישלון. מבחינתי, גם אם אינך "זמין" אתה קיים. המציאות לפעמים היא מצב בלתי נתפס, ואין ספק כי יחלוף עוד זמן רב, עד אשר הזעזוע מאובדנך הפתאומי ישקע ויחלחל אל תוך התודעה. כשיבוא חג, הזיכרונות יהדהדו ביתר שאת וכל כניסתה של שנה חדשה תהפוך מעתה ואילך למצבת זיכרון בלבם של קרוביך ואוהביך, ואנוכי ביניהם. הכרתי אותך לפני למעלה מעשרים שנה. אף שהייתי בתחילת דרכי המקצועית, אתה, יעקב, עתיר הניסיון, ממרומי תפקידיך הציבוריים והמגוונים, נתת בי אמון ואת ברכת הדרך, כשביקשת שאטפל בעניינים משפטיים שהבאת בפניי. כשהיית מגיע אליי כדי לשמוע את עצתי המקצועית, יצאתי אני זו הנשכרת, כשבתבונה וברגישות היית לי למורה דרך, עת פתחת בפניי עולמות של ידע ודרך ראייה של אסטרטג. גם כ"שגררת" אותי לשיחות על אודות נושאים פוליטיים, שכלל לא עניינו אותי, הדרך שבה הבאת עולם זה בפניי, עם הסיפורים שלעתים היו מתובלים בצחוק של חיקויים מוצלחים, הייתה פשוט מרתקת. במהלך עבודתנו המשותפת, שעם השנים התפתחה לידידות עמוקה ומיוחדת, למרות פער הגילים שבינינו, נוכחתי לגלות שמתחת לארשת הפנים הקשוחה שלך, פועם לב רחב וענק, לב רגיש לזולת מלא בכוונות טובות ורצון מבורך לעזור שלא על מנת לזכות בתמורה. מאותם עולמות שחווית במהלך חייך הציבורים והמקצועיים שחשפת בפניי נגלה לעיניי יושרך, שהיה אבן יסוד להתנהלותך המקצועית והאישית. עם השנים, מתוך האמון ההדדי ששרר בינינו, פתחת בפניי גם את עולמך האישי המשפחתי. הכרת לי את מרים אשתך האהובה, הוקרת לה בפניי תודה על כך שבכל השנים של פועלך הציבורי היא הושיטה לך כתף והעניקה לך את היכולת לפעול במרחב הציבורי שאליו כה נמשכת. הערצת אותה על השקעתה הרבה בבנותיך כשהיו רכות בשנים ולאחר מכן בנכדיך ונכדותיך. אהבתי לראות את הברק של הערצה שהיה זרוע בעיניך כשדיברת בפניי על בנותיך, נכדיך וחתניך. כל כך היית גאה במשפחתך, לכל אחד מהם היה מקום שמור מיוחד, אוהב ומעריך בליבך. מתוך המקום הכי אמיתי ונקי היית שותף מלא שלי בשמחותיי ובמכאוביי, על כל אלה, ובפרט על מי שהיית – אזכרך לעד.

179