שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
דמעות כשזכה לקחת את אמא שלו בטרקטור, טרמפ מהכביש למטה עד הבית למעלה. מסביב במעגל על מצע עלי בננה יבשים ומרשרשים, יושבים כל בני השבט כולם לפי שעה, חמסה, קעניינע הארע (בלי עין הרע). ויישא שלמה את משלו ויאמר: ילדים אהובים שלי ושל אמא, על שלושה דברים אני מצטער. על שלא סיפרתי לכם מעט מן המעט ממה שעבר על אמא ועליי בצעירותנו, על שלא הצלחתי להוציא אתכם מניר עציון בעודכם צעירים ועל פיזור נפש וחוסר זהירות שהוציאו אותי מהעולם בלי לומר שלום. על שלושה דברים אני שמח, על שהצלחתם בעצמכם לאסוף את המידע עלינו, הרוב ממש מדויק, על זה שבכוחות עצמכם יצאתם מהמשק בקצב שלכם ואתם חיים יפה בחוץ, והתרשמתי מהצלחתכם לפענח את מה שניסו להסתיר מכם. פִיֹוצ׳קאם ילדי, אני גאה בכם. מה חשבת על התנהגות הסביבה לאחר התאונה? מראיין: קשה לי לומר זאת, אבל לא היו לי ציפיות ממוסדות שלמה: המשק. שנים התרעתי על השוויון המפוקפק ועל השווים יותר ושווים פחות ולא ציפיתי שיבואו לעזור לבני משפחתי בשעת מצוקה. ותגובת משפחתך? מראיין: אשתי שושה כבר היתה במצב בריאותי רע, ידעתי שלמה: וחששתי שתקפה אותה מחלה קשה והיא באופייה לא היתה לוחמת וקיבלה את הדין. הילדים שלי, בעיקר יהודה ואילן אמנם חונכו בבית לביקורתיות, אבל גם למשמעת וציות. השירות האיכותי בצבא העמיק את המשמעת והקונפורמיזם באופי שלהם, הם האמינו לאנשי המשק ולא חשדו שמישהו מועל באמונם. אסתי הקטנה היתה צריכה רק לשרוד במצב הקשה הזה. בוכה בשקט בצד. שושה: ומה שקרה לאחר שנחשפה הקנוניה לכאורה? מראיין: אני גאה בעבודת התחקיר של הילדים ובנות זוגם ועל שלמה: כך שהגיעו למיצוי והבנה של ההתרחשויות. ומה לגבי מהלכיהם
176
Made with FlippingBook Annual report maker