שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

היה החיבור בין הפרטיזנים היהודים של יוגוסלביה לטיטו שפר ׂש עליהם חסותו ונתן להם תמיכה מלאה. על כן הצטרפו רבים מהצעירים ששרדו מיהודי יוגוסלביה לכוחותיו של טיטו, ורבים (ויקיפדיה) מהם העפילו בו לעמדות פיקוד. שלמה קירשנבוים שהה בחברת הפרטיזנים עד סיום המלחמה, וכמו רבים מחבריו גם הוא נשאר מעריץ של טיטו המנהיג היוגוסלבי שנים רבות אחרי המלחמה. אבל שלמה קלט והבין את עוצמת הטרגדיה שפקדה את העם היהודי בכלל ואת משפחתו בפרט, כאשר אינו יודע בכלל אם מישהו מהוריו או אחיותיו שרד. בראייתו כיהודי ממשפחה חרדית, אלוהים נעלם ולא הופיע כשהיו זקוקים לו, ומבחינת שלמה המאוכזב הסתיימו יחסיו עם האל, הוא איננו שייך יותר לעם היהודי, בוודאי לא לקהילת שומרי המצוות. עם סיום המלחמה שב שלמה לצ׳כוסלובקיה וכמו פליטי מלחמה רבים אחרים שוטט ללא מטרה וללא מעשה ולא ברור לאן היה מגיע אלמלא יד הגורל התערבה שוב בחייו. רחל אחותו חיה כאמור בבודפשט בזהות הונגרית מזויפת וכך שרדה את השואה. עם תום המלחמה היא חזרה לצ׳כוסלובקיה והקימה בעיר קושיצה יחד עם בן זוגה, לימים בעלה שרגא הלפרין, בית מחסה לצעירים וילדים יהודים שאיבדו את הוריהם, בחסות תנועת בני עקיבא הדתית. יום אחד ראתה רחל בעיתון מקומי תמונה של צעיר חמוש במדים תחת הכותרת ״הפרטיזן חזר הביתה״ ולתדהמתה זיהתה בתמונה את אחיה הצעיר שלמה. היא חיפשה בעיר ומצאה אותו אך שלמה סירב להצעותיה להצטרף אליה ולחזור לאורח החיים היהודי. אחרי החודשים שבילה ביערות עם הפרטיזנים, ראה שלמה את עצמו אחד מהם, אזרח אירופאי יוגוסלבי או צ׳כוסלובקי, שסיים את קשריו עם העם היהודי. מבחינתו כך אמר, אין אלוהים ואין עם יהודי, שניהם נשרפו במחנות יחד עם הוריו ואחיו, עם חבריו היהודים והקהילה שבה גדל בילדותו. אבל נראה שהמשפחתיות שהייתה טבועה באופיו של שלמה, אהבתו הגדולה לאחותו רחל, ממנה נפרד לפני שנים כשהיה עוד נער

21