שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

ועברו דרך אוסטריה. על פי הספר של שיפר, הקבוצה שאליה השתייך נקראה ״למקור״. זכרתי שההורים אכן סיפרו על שיר שהם אלתרו בקבוצה בעלת שם זהה ״חברָה, חברָה למקור, חי חי וקיים״ על בסיס השיר דוד מלך ישראל ואיתו הם רקדו להם הורה. בין סיפורי ההווי מהתקופה הזכירו אבא ואמא גם את משחק השיר-ריקוד ״בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת, ומכל הבחורים אותך אני אוהבת״. גם השיר הזה מופיע כאנקדוטה מרגשת בספרו של שיפר. אבא הליצן ציטט אינטרפרטציה הונגרית לשיר שזכורה לי orr Hosszú בערך כך ״ּביינה הארי ּביינה שארי הֹוסּו אֹורּו-ּכֶבֶת…״ משהו על זוג משוגעים בשם הארי ושארי עם אף ארוך. למען הבנת הרקע להמשך המסע, נציין כי בתום מלחמת העולם השנייה וכניעת גרמניה, חולקו אוסטריה וגרמניה לאזורים גאוגרפיים נפרדים בשליטת מעצמות הברית המנצחות, ברית המועצות, ארצות הברית, בריטניה וצרפת והגבולות בין האזורים ובין המדינות היו סגורים בפיקוח צבא, כדי לצמצם תנועה של פליטים מארץ לארץ. גם הפליטים שלנו לא היו רשאים לנוע מארץ לארץ, ובכל זאת, כדי להגיע מאוסטריה לאיטליה בהובלת ארגון ״הבריחה״ הישראלי, נבחר מעבר הגבול מאוסטריה באיזור ההררי של העיר אינסברוק, וכך בליל חורף קר ומושלג, יצאו הצעירים למסע רגלי בהרי הדולומיטים, האל ּפים האיטלקיים המזרחיים וחצו את הגבול לאיטליה. החבר שיפר מתאר מסע קשה ומפחיד, לאחר שקיבלו לפני היציאה מנת שוקולד כתוספת אנרגיה לדרך הקשה, כאשר בלילה החשוך הם מסתתרים מסיורי הגבול הצבאיים, ומתגנבים בשבילי ההרים בהובלת ״מדריכים״ מבריחי גבול מקצועיים, כל הדרך לאיטליה. אצלי, בדמיון הרומנטי והאופטימי אודות מסעות שלמה ושושה, ראיתי על פי תמונות סיום הסרט ״צלילי המוזיקה״. את השחקנית ג׳ולי אנדריוס, בתפקיד האומנת המזמרת מריה, מובילה בשירה וריקודים את שיירת הילדים, הפליטים הצעירים הסלובקים בפסגות האלפים המושלגות, וכמו משפחת פון-טראמּפ בסיום הסרט אבא ואמא שלי מקפצים לצלילי יוללהיהו עליז בדרך אל החופש. כך או כך, עליזים ושרים או קפואים ומפוחדים, הגיעו הצעירים

28