שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

גרים בזיכרון

זִכְרֹון יַעֲקֹב ׁשֶּלִי, זִכְרֹון יַעֲקֹב * לֹא ּתִמְצָא מָקֹום ּכָזֶה, ּכָזֶה טֹוב

בתחילה שכרו שלמה ושושה חדר בתחנת הרכבת של זיכרון, למטה למרגלות ההר. שלמה עבד לפרנסתו כ״מפקד החבל״ ברכבת ישראל. הוא היה מפעיל המחסום על מסילת הברזל במפגש עם כביש חיפה הישן. כאשר היתה הרכבת מתקרבת, היה 4 תל אביב, הוא כביש מושך בחבל ומוריד את המחסומים משני צידי המסילה, כדי לעצור את תנועת המכוניות בכביש. בין רכבת לרכבת היה איש החבל נח בביתן עץ קטן ליד המחסום. בסוף יום העבודה כאשר עברה הרכבת האחרונה לכיוון צפון, היה שלמה מרים את המחסומים, רץ אחרי הרכבת ותופס טרמפ בקרון האחרון קרון הבילום, עד תחנת זיכרון יעקב, חזרה הביתה. שנים רבות אחר כך הוא עוד נהג להראות לנו את הביתן שלו עומד על תילו ומתפורר אט אט, ליד המחסום האוטומטי שהוקם. ואני שעברתי במקום פעמים רבות באוטובוס, תמיד הבטתי בו מהחלון, והתרגשתי כל פעם מחדש לראות את הבוטקה של אבא, ולזכור את סיפורי הרכבת. אולי שם בתחנת הרכבת של זיכרון נבטה בי 2023 אהבת הרכבות שלא נגמרת, ומועברת גם לנכדים שלי. בשנת בעת ביקור עם נכדיי במוזיאון הרכבת בחיפה, סיפר לי אחד מגמלאי הרכבת העובד במוזיאון, כי הכיר מפעילי מחסומים מהתקופה ההיא, שלמדו והתפתחו והגיעו לתפקידי ניהול בכירים ברכבת ישראל. אז איך פיספס שלמה קירשנבוים את ההזדמנות לטפס במעלה החבל והמחסום? הוא פשוט ירד מהפסים. בחצר הבית בתחנת הרכבת החזיקו בני הזוג קירשנבוים עז, וחמור שהיה קשור לצינור בטון שלא ייברח. יום אחד אזר החמור אומץ

נפתלי אלטר זכרון יעקב, *

37