שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
בינתיים אמא עמדה בתור לקנות לנו כרטיסים לסרט הילדים ״שמונה בעקבות אחד״, אשר גם למענו הגענו לחיפה, ממש שחיתות של שני סרטים בערב אחד, ולמרבה הצער מישהו שעמד בתור לידה כייס ממנה מאה לירות. אמא המבוישת נתקלה בשירה מנחמת וצינית מצד אבא ״שמונה, שמונה, שמונה בעקבות מאה לירות״ גרסת כיסוי מאולתרת לשיר הנושא של הסרט. אצל אבא הליצן הציני, לעיתים לא ידעת היכן עובר הגבול בין ההומור, האהבה, ההכלה והסרקזם הציני, לעיתים קצת מרושע, שבאו לידי ביטוי בשירים מאולתרים ובדיחות שציטט או חיבר במצבים שונים, מצבים נעימים יותר ונעימים פחות. כזה היה אבא שלי. השיר המסורתי משיר השירים ״היושבת בגנים, חברים משמיעים לקולך, השמיעיני״ הוצמד והותאם ברשעות לישיבה ממושכת בשירותים, ברור של מי. יצא אבא ממערך השריון והפך נהג במילואים. את 60- בשנות ה מלחמת ששת הימים הוא עבר בגזרת עמק דותן וג׳נין כנהג ג׳יפ של מג״ד חי״ר ותוך שישה ימים סיים את המלחמה בכפר יעבד בגדה. חוויה בלתי נשכחת עבורי מתקופת ההמתנה שלפני המלחמה היתה כאשר אני, נער בן שש עשרה ליוויתי את אבא המגויס במדים לתחנת האוטובוס. הוא הניף את ידו לטרמפ ורכב עצר לו במרחק מה והאיש הכבד הזה פתח בריצה לעבר הטרמפ עם תרמילו המתנפנף בעודו מנופף לי לשלום. מעולם לא ראיתי את אבא רץ, ובעיניי היה בפרידה הזאת משהו דרמטי ומרגש, שהיה בו גם ביטוי של המתח והחרדה ששררו במדינה לקראת המלחמה, וזה גם עשה לי גאווה, על האבא החייל שלי. אהבתי את ריח האבק והשמן שדבקו במדיו כאשר בא לחופשה או חזר מתקופת מילואים. אהבנו גם את הצ׳ופרים מקופסאות השימורים, שאריות ממנות קרב שהביא מדי פעם, כמעדן מפנק לילדים. אבא היה מחובר מאוד לעברו הצבאי. כשהייתי בטירונות הפריעה לו העובדה שיום הביקורים היחיד בבסיס שלי הוא שבת, ואין באפשרותו לבוא עם המשפחה לביקור בשל היותנו שומרי שבת. הציקה לו גם העובדה שאינני נהנה מיציאה מוקדמת של ״צפוניים״ לחופשת שבת כי גרתי בניר עציון דרומית לחיפה, כאשר בפועל
57
Made with FlippingBook Annual report maker