יהודה שטרנפלד
יהודה שטרנפלד
יעלי | אנחנו כאן
אנחנו כאן, נדרשים לסכם חיים. אבל אמא שלי לא סיפרה לי על הפרטים הפנטסטיים מהם היו בנויים החיים של סבא יהודה. לא כשהייתי ילדה ולא כשבגרתי. אמא שלי סיפרה לי על הידיעה. שבכל מקום שלא נהיה ידענו שאבא שלנו יבוא לקחת אותנו הביתה. והידיעה הזאת היא הגרעין של המשפחה הזאת. כל אחד מאיתנו היה קשור אחרת לסבא. אהב אותו אחרת. אבל בכולנו יש גרעין של הידיעה שיבואו לקחת אותנו הביתה. וזה ההיפוך של הריק. של החומר האפל. של האין-בית המוחלט. ומגרעין הידיעה צומח פרי האהבה ביננו. מגרעין הידיעה צמח בית. שנה. אני בת עשר. 30 ולצד הידיעה גם זיכרון. זיכרון שאני לא בטוחה בו. מרחק בקליבלנד, אמריקה. מקבלת מכתב מסבא. אני זוכרת עוד איך היה מקופל. ופותחת. מכתב שהוא ציור. יצירה. פורטרט עצמי שלך. כשמתסכלים מצד אחד אתה מחייך. ומהצד השני בוכה. זה חלום? זה יכול להיות? וכתוב במכתב שככה אתה מרגיש. עצוב שרחוק ממני, שמח שטוב לי. והמכתב הזה הוא כמו סוד על החיים שלך. על המהות שלך. בין אם חלמתי ובין אם נשלח המכתב אני יודעת ששיתפת אותי בסוד הזה. שהסכמת לחלוק אותו איתי. שאתה מלא וריק. זה הסוד. מלא וריק.
ונסתר מעיני איך הצלחת להחזיק את שתי הישויות האלה ולהיות אחד. להיות אדם. להיות חיים. אנחנו נדרשים לסכם:
אדם אחד אשה אחת בנות ארבע נכדים תשעה
138
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online