יהודה שטרנפלד

יהודה שטרנפלד

איטה | 30 הרהורים לקראת ה

אני חושבת שאם אבא היה כאן הוא היה מרוצה מהחודש האחרון, הוא היה מרוצה שהשנים הרעות של אחרית ימיו הסתיימו. הוא לא אהב אותן הוא היה מרוצה שאמא שלנו מסכימה עם זה ומקבלת את זה ויודעת להודות על הדברים הטובים שהוא זכה להם: לחזור הביתה ולישון עוד לילה לצידה ולהיפרד מהעולם כשהיא נותנת לו יד. הוא גם היה מרוצה לראות שאמא לא לבד אלא עטופה על ידי כל האוהבים אחה״צ. 4 אותה ושרמיני שותה איתה קפה בכל הוא היה מרוצה מהלוויה המכובדת והמכבדת. לוויה דתית אומנם אבל עם המון פתיחות וקבלה שהביאה לידי ביטוי את האופי המסורתי חילוני של הבית שבנה. הלוואי וכך הייתה נראית הדת במדינה שלנו. אפילו מהשבעה בזמן קורונה אני חושבת שהוא היה מרוצה שהרי כל האנשים החשובים לו נכחו בצורה זו או אחרת והשמיעו את דברם ותרמו להעשרת הזיכרון שלנו בפרטים חשובים על חייו המופלאים. בואו לא נשכח שאבא היה איש שקט ודי מתבודד והמון אנשים זה לא היה הסגנון שלו. הוא תמיד היה טוב יותר באחד על אחד. הוא בהחלט היה מרוצה מהמקום שהפרוייקט תפס בחודש הזה. שמו של אבא ומיזם ההנצחה שלו ״נצר אחרון" הוזכרו בנשימה אחת. הוא זכה בהכרה ובכבוד המגיעים לו אך בעיקר הפרוייקט זכה להכרה ולתחיה מסוימת. ואולי יותר מכל סוף סוף גם אנחנו הבנו את משמעות וחשיבות מפעל ההנצחה הגדול הזה כמו שאבא תפש אותו. דק לזכרו בטקס לציון יום 30 הוא היה מרוצה מהכתבות במלבס ובוואלה, מהקדשת השואה הבינלאומי מטעם אוניברסיטת חיפה. הוא היה רווה נחת וסיפוק מדבריה של עפרה ומדבריו של אריה ברנע. אין ספק שהוא ופועלו נחשפו למעגלים רחבים יותר של אנשים כולל חברים שלנו ובני משפחה שנדהמו כי לא ידעו. אני חושבת שהוא היה מרוצה מהמצבה המנציחה גם את בני משפחתו והיה מרוצה לראות את המקום הריק שלצידו.

148