יהודה שטרנפלד

מעיין | סבא שלי

ימים נפגשנו בפעם האחרונה. באתי 12 לפני לבקר אותך בבית חולים, כאשר אתה חלש ולא במיטבך. סימנת לי לבוא לתת לך יד, ובחרדת קורונה נוראית, חלילה לא להתקרב יותר מידי,

ולאחר כמות מספקת של אלכוהול ג'ל, התקרבתי והחזקתי לך את היד. החזקתי לך את היד ואתה דאגת ללחוץ באצבעותיך את אצבעותיי, לתת לי לדעת שאתה איתי. אמא יצאה מהחדר לכמה דקות לדבר עם האחות, ואני נשארתי בחדר. התחלתי לספר לך מה חדש, שלרעות יש כלבה חדשה, שעמיתי עוד מעט מתחתן ושבקרוב כולנו נקבל חיסון ואת פסח נחגוג יחד. אמא חזרה לחדר, ואז נפרדנו לשלום. זו הפעם אחרונה שראיתי אותך, ולא חשבתי שכך ניפרד. אחרי כמה ימים חזרת הביתה לחיק המשפחה, ונפרדת מאיתנו כשסבתא מחזיקה את ידך. אם כבר ללכת, אז ככה. סבא שלי, בשבוע האחרון עולים זיכרונות טובים ודמותך על חלקיה השונים מתבהרת. בשבוע האחרון זכיתי לשמוע על היותך אבא טוב ותומך, בעל לתפארת ושכן טוב. כל הסובבים אותך הסכימו פה אחד על הדבר העיקרי שמייחד אותך והוא טוב הלב שלך. אני מקווה שראית בכמה אנשים נגעת וכמה אנשים באו להניח לך פרח.. סבאל'ה, תמיד דאגת להתעניין בשלומי, תמיד שאלת מה איתי והיית גאה בכל צעד שעשיתי. ואני, תמיד התגאיתי, ועדיין, בסבא שלי הגיבור, שעבר בחייו את הנורא מכל והצליח למרות כל זה לתת לעולם אהבה וחום, לבנות משפחה שאין כמוה ולצמוח הכי גבוה שאפשר. היו פעמים שבהם הרגשתי את מבטך מהצד, מסתכל בפליאה על מה שמתרחש מסביבך, מסתכל בפליאה עלינו, ולא לוקח זאת כמובן מאליו. תמיד אמרת שאנחנו הניצחון שלך ונתת לנו להרגיש זאת גם. עינייך הטובות, דמותך השקטה משרת הביטחון, אהבת המשפחה שהיא מעל הכל, הרצון לגונן ולעזור, והגאווה שלך בנו, כל אלו יישארו איתי. תודה לך סבא, על הערכים שלימדת אותי, על האהבה שלך ללא תנאי, על כך שהיית הסבא הכי

הספדים וזיכרונות

טוב שיכולתי לבקש. אוהבת אותך תמיד.

147