יוסף יעקב (יוקוה) קווטינסקי ז"ל

האלה לנפילתו של יוסי ז"ל. מוות מיותר לגמרי. כח וכך אנו עולים בני המשפחה שנה אחרי שנה לבית הקברות שבהר ת פעמיים בשנה. עלינו עוד שסבתא שרה הייתה בחיים, את בכי התמרורים ואת הצביטה הר הרצל, כי העלייה הזו מראה לי מצבה בה חקוק השם שלי וזה לא קל. עתי לחלקת הקבר בימי הזיכרון. היינו עולים לטקס כבר מהיותי בבית ל אנדרטת דקר, ואז הייתי בורח להם, ברשות או לא, והייתי מצטרף לבני בר בהר הרצל ביום הזיכרון. שר השנים חולפות הדברים הופכים להיות יותר קלים, אבל משום מה זה לי יותר קשים. זה לא קל לעמוד שם בימי הזיכרון, זה לא פשוט בכלל של המשפחה שבחלקו לובש מדים ובחלקו ילבש אותם ואתה דואג להם מכתב שהיא חשבה שאני אהיה בצבא לא יהיו עוד מלחמות, אח המצב נתון בידי חיילי צה"ל בהווה ואלה שבעתיד ולדאבוני אנו עוד צפויים לדאגה ולחשש. הרצל הייתה עבורי נקודת מפלט ברגעים קשים שלי, בהם הגעתי בשעות יה לי רע, ישבתי ליד חלקת הקבר, בלי חשש ובלי מורא, ישבתי, דיברתי, קשתי מיוסי שישמור עלינו שם במרומים. זאת, לא פעם ביקשתי ממנו גם שיעזור לאחרים מבני המשפחה ברגעים יו כמה כאלה בשנים האחרונות. באתי וביקשתי שישמור עלינו מלמעלה. הנפש האלה אבל בטוח אני כי השיחות האלה עשו משהו, כי היום אחרי בר שזה כן נעשה ובמבחן התוצאה המטרה הושגה. א הייתה שום הנצחה, החלטתי היום לצאת בספר הנצחה לזכר יוסי ז"ל. בנפש, מי ייתן ולא נדע עוד מלחמה. יוסי ק.