יוסי אלגמיס
היה אז תהליך שנקרא «שוק עבדים». פעמיים ביום היו מכנסים את כל המגויסים על ציודם וקוראים שמות. הנקראים נדרשו לעלות מיידית על משאית אשר הניעה ונעלמה לעבר האופק. לנוסעים לא נמסר דבר על המקום אליו הם נוסעים או על החיל אליו הם מצטרפים. לא ידעת אם פניך לצנחנים, לשריון, לחיל הים, או למשטרה צבאית. אלה שנותרו חזרו בבושת פנים אל האהלים עד ל»שוק העבדים» הבא. , עם עוד כמה צעירים המומים וביניהם יוסי 1963 כך הגעתי, בצהרי יום אוגוסט שרבי של למחנה נתן. ירדנו מהמשאית לרחבת עפר לוהטת באמצע המדבר, כל אחד קיבל מיטה, ורב»ט משועמם פקד עלינו לרוץ במעגלים עם המיטה על הגב. מגויסים טריים, רק אז סיפרו לנו שהגענו לסיירת 20- בימים הבאים הצטרפו אלינו עוד כ השריון ונכנסנו לשגרה של טירונות. החל אז תהליך של גריעת אנשים והבאת אחרים, אשר ביקשו להגיע לסיירת מתוך הבנה שזוהי יחידה מיוחדת. תוך חודשיים שלשה התגבשה סיירת השריון ליחידה מסודרת בפיקודו של בנצי כרמלי (בעל הריאה האחת). נקבעו משימות ויעדים, לוחות זמנים, קורס סיור וקורס מפקדי סיור. האנשים היו ברמה איכותית ואישית גבוהה מאוד, קיבוצניקים ועירונים. בתוך הכאוס הזה נרקמו חברויות וקשרים מיוחדים כפי שקורה רק במסגרת צבאית לוחצת.»
43
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online