יוסי אלגמיס

בלילות היו לא פעם יושבים סביב למדורה, ב»קומזיץ», ושרים ביחד. «יש שני שירים שאני לא מסוגלת לשמוע עד היום», אומרת מרגול, «›לילה ראשון בלי אמא› של להקת גיסות השריון, ו›סימן שאתה צעיר› של גשר הירקון. יוסי תמיד היה שר אותם. הוא אמנם לא היה זמר צמרת, אבל מאוד אהב לשיר ולשמוח עם כולם». שתי הבנות שמו לב לכישורי הפיקוד של יוסי ולאופן המיוחד בו התנהל עם חייליו ועם אנשים בכלל: «הוא לא היה צריך לדבר הרבה בשביל שהחיילים שלו יעשו כל שביקש», מספרת מרגול, «ולא רק החיילים שלו. כל מי שהיה בסביבתו. הוא היה מדבר בשקט אבל בדייקנות. מאוד שלם עם כל מה שהוא אומר. הוא היה מאוד כן, מאוד ישיר ומאוד ישר. היה בו המון חום, ולא רק אלי. יחד עם זאת, הוא ידע להעמיד אנשים במקומם. ידע לגרום להם לבצע את מה שצריך בלי ערעורים ובלי ויכוחים». צביה מספרת כי בכל תקופת היכרותם מעולם לא ראתה את יוסי כועס, זועף, לא מטופח, או מלוכלך. «תמיד מכונס בנינוחות, מצוחצח ומוקפד, מכף רגל ועד ראש, ועיניו הסקרניות מטיילות ובוחנות את כל מה שסביבו בלב נבון, והוא תמיד נכון. נכון לפעול, נכון להקשיב, דרוך למלא את חובתו». בתום שהות של כמה שבועות בערבה, כאשר הפלס»ר סיים שם את תפקידו ויוסי חזר לבסיס, סיפור האהבה עם מרגול המשיך. הזוג מצא לעצמו את המקומות וההזדמנויות להיפגש. ביחידה כבר ידעו שאת חופשותיו יוסי מבלה בגרופית. הוא היה חוזר משם גאה בהישגיו בכדורגל. הניצחונות על חיילי הנח»ל שימחו אותו מאוד. אבל ברור היה, שהמטרה העיקרית הייתה לראות את מרגול. זה הספיק ולא הספיק, כפי שהיא מספרת: «היינו מאוד רחוקים, יצא לנו יותר לא להתראות מאשר להתראות. אבל אני יכולה לומר שאת הרגעים, השעות, הימים והחודשים שהיינו בהם יחד – מיצינו עד תום. האהבה שלנו הייתה כל כך גדולה, שהמרחק בכלל לא נחשב». כשיוסי היה מגיע לביקור זוגות עיניים היו ננעצות בו, 400 , בדגניה, הקיבוץ של מרגול, והיה נכנס לחדר האוכל בקצין הגבוה ויפה התואר. אי אפשר היה להתעלם מנוכחותו הפיזית ומהכריזמה שלו. יוסי לא היה דברן גדול, מעידה מרגול, אבל איתה דיבר הרבה והיה רומנטי וחם. היא זוכרת טלפון אחד מאוחר בלילה שבו אמר לה שאינו רוצה לישון ולא לעשות כלום, רק להתגעגע. «קיבלתי ממנו את כל האהבה», היא אומרת, «אני הכי אהבתי אותו והוא הכי הכי אהב אותי». לאיכויות המיוחדות של יוסי – נועם, אור בעיניים, נימוס ויכולת הקשבה – קראה מרגול «התכונות הירושלמיות». כשהכירה את הוריו, ייחסה אותן גם לבית שגדל בו, הבית שכל כך אהב והעריך. למרות האהבה הגדולה והקשר העמוק, נפרדו יוסי ומרגול, לאחר כשנה של חברות, . יוסי המשיך בשירותו הצבאי ומרגול השתחררה וחזרה 1966 מתישהו במהלך שנת לקיבוצה. סיפור האהבה היפה תם, אך לגמרי לא נשלם, כפי שהסתבר בהמשך.

65