יוסי אלגמיס

מחכים למלחמה

של מדינת ישראל, חצו כוחות מצריים 19- , בעיצומו של יום העצמאות ה 1967 במאי 15- ב את תעלת סואץ ופלשו לסיני, ובכך התחילה «תקופת ההמתנה» ההמתנה להכרעה צבאית. פלישה זו היוותה רגע מכונן בתקופה של מתיחות בין ישראל לבין מדינות ערב. מתחילתן, והיא הלכה וגברה ולוותה 60- המתיחות בין המדינות אפיינה את שנות ה בפיגועים של מסתננים ומחבלים פלסטיניים שהגיעו לישראל מסוריה, מירדן, מרצועת עזה ומחצי האי סיני. כמו כן, התאפיינה התקופה בפעולות צה»ל בהיקפים שונים בתוך שטחי סוריה וירדן, סכסוכים על מקורות המים בין ישראל לסוריה ומאבק על השליטה במעברים הימיים של מצרי טיראן המשמשים לתנועת הספנות לאילת וממנה. במאי סגר נשיא מצרים, גמאל עבד-אל-נאצר, את מצרי טיראן וחסם את תעלת סואץ 21- ב לתנועת כלי שיט ישראליים, למרות הצהרתה החוזרת ונשנית של ישראל שתראה בסגירה מעין זו עילה למלחמה. אווירת ההתגרות מצד מדינות ערב נמשכה, בעוד שישראל מתלבטת בהחלטה האם לפתוח במלחמה. הדרג הצבאי, בפיקודו של הרמטכ»ל יצחק רבין, לחץ להגיע להכרעה צבאית, וממשלת ישראל, בראשה עמד לוי אשכול, ניסתה לחתור לפתרון מדיני. שינויים באווירה הבינלאומית, הקמת ממשלת אחדות לאומית ומינויו של משה דיין לשר הביטחון הטו גם את הדרג המדיני לכיוון הצבאי. בתקופת ההמתנה נטלה הפלס»ר חלק פעיל בסיורים לאורך הגבול עם מצרים ובהכנות אינטנסיביות לקראת אפשרות למלחמה, ויוסי, מתוקף תפקידו, נטל חלק מרכזי בהכנת הפלוגה למלחמה. פתחה ישראל במתקפה אווירית משולבת שנועדה להשיג עליונות אווירית 1967 ביוני 5- ב מיידית. במסגרת זו הושמדו תחילה מאות מטוסים מצריים בשדות התעופה הצבאיים במצרים ובסיני, ובהמשך הופצצו גם שדות תעופה בירדן, בסוריה ובעיראק. זמן קצר מאוד לאחר מכן נשמעה הפקודה «סדין אדום» שהורתה לכוחות היבשה של צה»ל לנוע. ההמתנה הסתיימה, והשריון החל לנוע קדימה. המתקפה היבשתית בדרום החלה במלוא עוזה.

83