מילה במקום - 2023 - תשפ"ד - אסופת יצירות מקומיות בנושא דרך

5 ' יצירה מס

> הדס גרודמן סיפור קצר

באביב נעלם לה החיוך. אפילו פרחי המגנוליה שנפלו על שמלת יום ההולדת הלבנה שלה לא עזרו. ובקור המקפיא של מיון בית החולים בהיתי באימה בדיו השחורה של פס האקג, שהציפה וכיסתה את זחיחות דעתי ש..הכל בסדר... כפס היא הייתה בין החיים והמוות. האביב חלף. בשביל הכניסה הפצוע כשחזרנו נותרו שאריות של פרחי אביב מרוסקים חלקם נדרסו כנראה. היא הלכה לפניי חיוורת כאור השחר. זאת הבת שלי סהר לאחר אשפוז בבית החולים. אנורקסיה. ובבית החם צמרמורות קור, פירורי אוכל מתפזרים ברוח, צלחות שקטות, קשקוש מזלגות, כריות מחרישות בכי. שמש שקרנית נחה על עורה הסדוק שעטף את כפות ידיה, נחלי ורידים מתפתלים לשאלת ה"לחיות או למות" שלה. ואז פתאום - הסתיו, שהביא אתו רגע אחד, כשפיה התעקם לפתע בחיוך. צחקנו יחד על העין העצלה של הרופאה ולא הבנו על מי היא מסתכלת. שנים של עבודה עם החידלון לא יכולים שלא לעקם מבט. שתינו הרגשנו אשמות. ובשירותים כדי שלא יאשפזו אותה שוב רקדנו יחד כדי להעלות את הדופק. ויצאנו משם מחובקות, טיפות הגשם הראשונות על הלחיים הרגישו לראשונה לא כמו חודם הצורב של מזרקים, לא כמו קפיצי המיטה המתקפלת בבית החולים, לא כמו צפצופו הדוקר של מכשיר הניטור של החיים של הבת שלי. , אימי מדליקה את הטלוויזיה 8 של החיים שלי. זיכרון, אני בת "אמקור" החדשה, ואני דומעת טיפות צבעוניות השתקפות המסך הקסום. אנטי מחיקון. ככה זה להרגיש חי? שפתי החיוך של סהר, לחייה שחזרו להווריד בפוקסיה כפרחי החורף שהזדקפו בדרך שלנו, הלב שחזר לפעום בקצב של פפפם אני כאן. אני כאן. חזרת אליי, ילדת ירח חיוורת שלי מביטה לראשונה אל אור צבעוני.

# סיפור קצר

10