עדכן רפואת שיניים גיליון 198 יולי-אוגוסט Israel Dental Update no.198 July-August 2025

.7 השפעת כשל השתלות קודמות על הפרוגנוזה של השתלות עתידיות

במעקב 95-98%- השתלות דנטליות מהוות כיום את סטנדרט הזהב לשיקום שיניים חסרות, עם שיעורי הצלחה גבוהים המגיעים ל שנים. עם זאת, במקרים בהם המטופל חווה כשל של השתלה קודמת, נוצרת סוגיה מורכבת הנוגעת להשפעת הכשל על 5-10 של הפרוגנוזה של השתלות עתידיות באותו אזור או באזורים סמוכים. מאמר זה סוקר את הגורמים המשפיעים על הצלחת השתלות חוזרות לאחר כשל קודם, את האתגרים הקליניים הנלווים ואת האסטרטגיות הטיפוליות המומלצות. מהמקרים, אך השפעתו על הטיפול העתידי היא משמעותית. הבנת המנגנונים הביולוגיים 2-10%- כשל השתלות דנטליות מתרחש ב והקליניים העומדים בבסיס השפעת הכשל הקודם חיונית לתכנון טיפול מוצלח ולהשגת תוצאות ארוכות טווח. המורכבות נובעת מהשינויים המתרחשים ברקמות הקשות והרכות, מהצורך להתמודד עם גורמי הסיכון הבסיסיים ומהאתגרים הטכניים של ההתערבות החוזרת. החודשים הראשונים לאחר ההשתלה, בדרך כלל 3-12 כשלי השתלות מחולקים לשני סוגים עיקריים: כשל מוקדם המתרחש בתוך כתוצאה מכשל באוסאואינטגרציה עקב זיהום, עמידה מוקדמת, איכות עצם לקויה או טכניקה כירורגית לא מתאימה. לעומת זאת, כשל מאוחר מתרחש לאחר התקופה הראשונית ולרוב מתרחש כעבור מספר שנים של תפקוד, לרוב כתוצאה מפרי-אימפלנטיטיס או אימפלנטיטיס, עמידה יתר, או שינויים פתולוגיים ברקמות התומכות. הסרת השתלה כושלת גורמת לשורה של שינויים ברקמות המקומיות, כולל אובדן עצם נוסף מעבר לאובדן הראשוני שהוביל לצורך בהשתלה. אובדן זה מתרחש במיוחד באזור הקורטיקלי ומלווה בשינויים ברקמות הרכות כגון דלקת כרונית וצלקות העלולות להשפיע על איכות הרקמות ועל האספקה הדמית לאזור. נוכחות של זיהום בעבר מעלה את הסיכון לזיהום חוזר, במיוחד אם לא טופל באופן מלא. המטופלים שחוו כשל השתלה קודם נמצאים בסיכון מוגבר לכשל חוזר בשל גורמים רפואיים כמו סוכרת לא מאוזנת, עישון, אוסטאופורוזיס או טיפול בביספוספונטים, גורמים התנהגותיים כמו היגיינת פה לקויה וברוקסיזם, וגורמים גנטיים כגון רגישות לדלקות פריודונטליות. הגורמים המקומיים כוללים את איכות ונפח העצם הנשארים לאחר הסרת ההשתלה הכושלת, המיקום האנטומי במיוחד באזורים בעלי צפיפות עצם נמוכה כמו הלסת העליונה האחורית, והקרבה למבנים אנטומיים כמו סינוס הלסת העליונה או תעלת המנדיבולה. מחקרים מראים ששיעורי הצלחה של השתלות חוזרות לאחר כשל קודם נמוכים באופן משמעותי משיעורי ההצלחה של השתלות 69% , שיעורי הצלחה של השתלות חוזרות נעים בין 95-98%- ראשוניות. בעוד ששיעורי הצלחה של השתלות ראשוניות מגיעים ל חודשים לאחר הסרת 3-6 לפי המחקרים השונים. השיעורים משתנים בהתאם לזמן המתנה של 77-89%- , עם ממוצע של כ 91%- ל השתלה כושלת המשפר את הפרוגנוזה, לטיפול בגורמי הסיכון כמו שיפור היגיינה והפסקת עישון, ולביצוע שיקום עצם במידת הצורך. השתלות חוזרות כרוכות בסיכון מוגבר לכשל אוסאואינטגרציה חוזר, זיהום פוסט-אופרטיבי, פגיעה במבנים אנטומיים סמוכים ותוצאות אסתטיות לא מיטביות. הערכה קדם-טיפולית מקיפה חיונית להצלחת הטיפול וכוללת אבחנה מקיפה של סיבת הכשל הקודם באמצעות בדיקה קלינית יסודית, הדמיה תלת-ממדית והערכת גורמי סיכון מערכתיים ומקומיים. הכנת המטופל כוללת שיפור היגיינת הפה, טיפול בגורמי סיכון מערכתיים וטיפול אנדודונטי או פריודונטלי במידת הצורך. פרוטוקול הטיפול כולל הסרה זהירה של ההשתלה הכושלת למזעור חודשים עם מעקב קבוע 3-6 נזק לרקמות, דברידמן יסודי של אזור הזיהום ושטיפה אנטיספטית, לאחר מכן תקופת ריפוי של ושמירה על היגיינה מקומית. שיקום עצם נדרש לעיתים קרובות וכולל הערכת הצורך בהשתלת עצם או חומרי השתלה, בחירת חומרים ביולוגיים מתאימים ותזמון השיקום בהתאם לסוג הפגם. ההשתלה החוזרת מבוצעת תוך בחירת השתלה בקוטר או אורך גדול יותר במידת האפשר, שימוש בטכניקות כירורגיות משמרות ועיצוב מתאים של צוואר ההשתלה. לא כל מטופל מתאים להשתלה חוזרת, והקריטריונים לבחירה כוללים שליטה בגורמי סיכון מערכתיים, מחויבות להיגיינת פה מעולה, נפח עצם מתאים או ניתן לשיקום וציפיות ריאליות מהטיפול. תכנון הטיפול חייב להיות מותאם לכל מטופל על בסיס ניתוח גורמי הכשל הקודם, הערכת מצב הרקמות הנוכחי ובחירת השתלה ופרוטוקול כירורגי מתאימים. מעקב ארוך טווח חיוני ויכלול בדיקות קליניות תקופתיות, הדמיה רדיולוגית לפי הצורך, הדרכה מתמשכת בהיגיינת פה והתאמת פרוטוקולי מעקב לרמת הסיכון.

38