טבע התודעה - ספר ההרצאות של אלן ווטס
18
הייתם משדרים את תכניות הטלוויזיה המפחידות ביותר. הכנסיות היו יוצאות מדעתן אילו הן האמינו באמת במה שהן מלמדות. אבל הן לא. הן חושבות שהן צריכות להאמין במה שהן מלמדות. הן מאמינות שהן צריכות להאמין. אבל הן לא באמת מאמינות בזה, מכיוון שמה שאנחנו באמת מאמינים בו הוא המודל האוטומטי־לחלוטין. וזהו ההיגיון הבסיסי ביותר שמתקבל על דעתנו: אנחנו מזל מקרי. אנחנו אירוע נפרד. ואנחנו רצים מחדר היולדות לחדר המתים, וזהו מותק, זהו. אז למה שמישהו יחשוב ככה? אין שום סיבה לכך, מכיוון שזה אפילו לא מדעי. זה רק מיתוס. והוא הומצא על ידי אנשים שרצו להרגיש הרגשה מסוימת, לשחק משחק מסוים; כי לשחק ב"יש אלוהים" נהיה מביך. הרעיון שאלוהים הוא מעין קדר, אדריכל של היקום, הוא נחמד בסך הכול. הוא גורם לך להרגיש שהחיים בכל זאת חשובים. יש מישהו שאכפת לו. יש לחיים משמעות, יש להם היגיון, ויש לך ערך בעיני האב שבשמים. אבל בשלב מסוים זה נהיה מביך, ואתה מבין שאלוהים רואה כל דבר שאתה עושה. הוא יודע את מחשבותיך ורגשותיך הכמוסים ביותר, ואז אתה אומר: "תפסיק להציק לי! אני לא רוצה אותך בסביבה!" אז אתה נעשה אתאיסט רק כדי להיפטר ממנו. ואחרי זה אתה מרגיש נורא, כי אמנם נפטרת מאלוהים, אבל זה אומר שנפטרת מעצמך. אתה רק מכונה. והרעיון שלך שאתה רק מכונה, גם הוא רק מכונה. אז אם אתה ילד חכם, אתה מתאבד. קאמי אמר שיש רק שאלה פילוסופית רצינית אחת: אם להתאבד או לא להתאבד. אני חושב שיש ארבע-חמש שאלות פילוסופיות רציניות: הראשונה היא "מי התחיל את זה?" השנייה היא "האם אנחנו עומדים להצליח?" השלישית היא "איפה נשים את זה?" הרביעית היא "מי ינקה אחר כך?" והחמישית — "האם זה רציני?" אבל בכל אופן, להתאבד או לא להתאבד זו שאלה טובה. למה להמשיך? ואתה ממשיך רק אם משתלם להמשיך לשחק. היקום הרי מתקיים כבר הרבה מאוד זמן, ולכן תאוריה מספקת של היקום חייבת להיות תאוריה ששווה להמר עליה. לדעתי זה היגיון בסיסי. אם אתה כבר ממציא תאוריה על היקום שלא
Made with FlippingBook - Online catalogs