טבע התודעה - ספר ההרצאות של אלן ווטס

טבע התודעה 01

19

שווה להמר עליה, למה לטרוח? פשוט תתאבד. אבל אם אתה רוצה להמשיך לשחק את המשחק, אתה צריך שתהיה לך תאוריה אופטימלית למשחק, אחרת אין לזה טעם. אבל האנשים שהמציאו את התאוריה האוטומטית של היקום שיחקו משחק משונה מאוד, כי מה שהם רצו להגיד זה: "אתם, האנשים שמאמינים בדת, כולכם נשים זקנות ופתאים מאמינים — יש לכם אבא גדול שם למעלה, ואתם רוצים נחמה, אבל החיים קשוחים, החיים קשים, והאנשים הכי קשוחים מנטלית הם אלו שמצליחים". זאת הייתה תאוריה נוחה מאוד כשאירופה ואמריקה התחילו בתהליך הקולוניזציה בכל שאר המקומות. הם אמרו: "אנחנו התוצר הסופי של האבולוציה, ואנחנו קשוחים. אני בן אדם גדול וחזק משום שאני מכיר בעובדות, והחיים הם בעצם ערֵמה של זבל, ואני הולך לכפות את רצוני עליהם ולהפוך אותם למשהו אחר. אני באמת קשוח". אבל זאת פשוט דרך להחמיא לעצמך. וזה נעשה הגיוני ואופנתי באקדמיה, שזאת הדרך שהעולם עובד בה. בחוגים אקדמיים לא מכבדים שום תאוריה אחרת על העולם, חוץ מאשר המודל האוטומטי־לחלוטין. מכיוון שאם אתה אקדמאי, אתה צריך להיות אינטלקטואל קשוח. אתה צריך להיות קוצני. תראו, יש בעצם שני סוגי פילוסופיה: אחת נקראת פְּריקְלי — קוצנית, והשנייה נקראת גוּ — צמיגית. אנשי הפריקלי הם מדויקים, קפדניים ולוגיים. הם אוהבים הכול חתוך וברור. לעומת זאת, אנשי הגוּ אוהבים הכול מעורפל יותר. לדוגמה, בפיזיקה, אנשי הפריקלי מאמינים שהמרכיב היסודי של החומר הם חלקיקים, ואנשי הגו מאמינים שאלה גלים. ובפילוסופיה אנשי הפריקלי הם פוזיטיביסטים־לוגיים ואנשי הגוּ הם אידאליסטים. הם תמיד מתווכחים ביניהם, אבל הם לא מבינים שאף אחד מהם לא יכול לבסס את עמדתו בלי האחר. משום שלא תוכל לדעת שאתה דוגל בפריקלי, אם אין מישהו שדוגל בגוּ; לא תוכל לדעת מה זה קוצני, אם לא תדע מה זה צמיגי, משום שהחיים אינם קוצניים או צמיגיים, הם צמיגיים־קוצנייםאו קוצניים־צמיגיים. הםהולכים ביחד כמו פנים ואחוריים, זכר ונקבה. וזאת התשובה לפילוסופיה.