18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

לשכב על קרקעית המשאית. גץ ציווה על שניים מהאנשים לשאתו ולהורידו,

ובעוד הם מתכוננים להרימו, ירה בו גץ באקדח ו והרגו. הוכנסנו לתוך הסגר בבניין שנשמר על ידי שומרים יהודים שנקראו: יו בבניין לא מ יטות, לא כיסאות, לא שולחנות, אלא ספסלים אחדים בלבד. מי שהצליח לתפוש לו מקום ישיבה, ישב, מי שלא הצליח , שכב על הרצפה. יומיים שהינו כלואים בבניין בציפיית חרדה ל באות. יומיים אלה של חוסר מעש היו יומיים של מנוחה ורוגע שבהם השתפר מצבי עד לבלי הכר. הרגשתי שוב בריא וחזק, כל פצעיי נרפאו, ומחלת הטיפוס חלפה כליל. מה אני עושה כאן בין כל החולים האלה? שאלתי את עצמי, ולא הבנתי כיצד נתתי לעצמי לנפול ברוחי ולהיכנע. עתה, עלי למצ וא דרך כדי לחלץ את עצמי מכאן. לפנות ערב של היום השני הופיעו קציני גסטאפו גרמנים, הסתכלו בנו ובחרו עשרים איש מבינינו. על פי מה בחרו את האנשים? האם את החולים ביותר? האם את הזקנים ביותר? האם את הנמוכים ביותר? נראה היה שג ם הם לא ידעו על פי איזה אמת מידה בחרו. הייתה זו מעין הגרלה, פשוט הצביעו באצבע ואמרו: "אתה, אתה ואתה... כך הצביעו על עשרים האנשים שנצטוו לצאת מהבניין לחצר ולעמוד בשורה מבלי שידעו למה. מולם עמדה קבוצת חיילים גרמנים ברובים מכודנים מוכנים לירות. ואכן ניתנה הפקודה לירות בעשרים האנשים. הם נפל ו בזה אח ר זה, רק שלושה מכל יר העש ם ניצלו. לאחד חלף הכדור בקצה ראשו ורק שרט אותו, ואז הוא זינק ברח ונעלם , מבלי שיכלו לתפוש אותו, השני נפגע בריאתו , ואף על פי כן גם הוא הצליח לברוח, השלישי קופליק שמו, שעמד האחרון בשורה, צנח והתעלף "יודנראט". לא ה

ל כוון לפ ח את לבו. לאחר שנורו האנשים

שנייה אחת לפני שהכדור

, מפחד

עברו הגרמנים מאחד לאחד כדי לוודא שהם אכן במתים.

קופליק שכב כמאובן וכל גופו נוקשה כבול עץ. הגרמני שחלף לידו נענע אותו מספר פעמים במגפ , ו ואמר בב י טחון: "הוא גמור!" אולם קופליק לא