18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
]ב[
יום אחד עבר קול במחנה כי מחפשים חשמלאי לעבודה בביתו של הגרמני שמידט. מפקד המחנה. שמידט גר בבית מפואר בן שתי קומות. הכניסה לבית הייתה דר ך מרפסת מקורה רחבת ידיים , שהייתה בחזית הבית. את תקרתה של המרפ סת תמכו עמו המרפסת של הקומה השנייה . כשהדליקו את האור במרפסת התחתונה , נדלק האור גם במרפסת העליונה. ש מידט רצה מעל מרפסת הכניסה ה תלת
דים.
להפריד את הדלקת החשמל של שתי המרפסות יחד, וחיפש חשמלאי בין אנשי
שיפריד את ההדלקה בין המרפסות . התנדבתי , ואמרתי כי אנ י חשמלאי.
המחנה
"אם אינך חשמלאי ותיכשל במלאכתך , " איים עלי האחרא י על הבית, "רק נס יוכל להצילך." כל אסיר היה חשוד בעיני הגרמנים כמחפש מפלט, ונאחז בכל הזדמנות שנקרית לו, גם אם נאלץ לשקר. כל האנשים תמהו כי התנדבתי להיכנס אל לוע הארי, אך אני משום מה
הרגשתי בתוך תוכי , כי אצליח במשימה, כי זו ההזדמנות שלי להיטיב את מצבי,
לא אנצל את ההזדמנות הזו מי יודע מתי תינתן לי הזדמנות נוספת.
ואם
רק אשתו של שמידט הייתה בבית כשהגעתי. נכנסתי לבית שהיה מרופד בשטיחים רכים ומרוהט ברהיטים כבדים ויקרים. הבית הזכיר לי את בית הדוד שלמה, גם בביתו היו הרבה שטיחים רכים ורהיטים כבדים. בית הדוד שלמה הז כיר לי מיד את פולה, בתו, בת דודי. כמעט ושכחתי אותה, אמרתי לעצמי, חודשים ארוכים שלא עלתה כלל בזיכרוני, וגם עתה , הופיעה דמותה לפניי כמתוך ערפל , ונתקשיתי לראות את מר אה פניה בבהירות. התאמצתי מאוד להיזכר ב פניה מראה , אך רק את תחושת שערה החלק בשפתיי וריחו זכרתי , ורטט עבר בכל גופי. לרגע שאלתי את עצמי: האם באמת היו אי פעם הדוד שלמה ומשפחתו
במציאות , האם באמת הייתה פעם נערה בשם פולה שאותה מאוד אהבתי,
Made with FlippingBook flipbook maker