18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
הובלנו לתוך או לם בבניין סמוך , נצטווינו להתפשט כדי להיכנס למקלחות.
את כל בגדינו אמרו לנו להשאיר מקופלים ומסודרים יפה במקום שנבחר, כדי שנוכל לאחר המקלחת למצוא אותם . המהר ב קיפלתי יפה את בגדיי ואת המקטורן בעל הכיסים הגדולים , שמאוד מאוד אהבתי, ושבתוך אחד מכיסיו הפנימיים הטמנ תי את הסידור שקיבלת י לבר המצווה שלי לפני ארבע שנים. הוצאתי שוב את הסידור מן הכיס, הסתכלתי בו, ליטפתי אותו בידי, וכל משפחתי צצה ועלתה בזיכרוני כשהיא חוגגת לי את מסיבת הבר מצווה. הסידור מאוד לשוב ולהחזיק בו, כמו את בגד יי ואת המגפיים , שרכשתי מספר ימים קודם לכן מאחד מבעלי המקצוע, שהגניבם למחנה תו ך כדי סיכון תפוחי אדמה שהצלחתי להגניב מהמטב ח. מגפיים אלה עוררו אפילו את קנאת השומרים הגרמנים , שלטשו בהם את עיניהם החומדות, כששמרו עלינו במקלחת . כדי שלא אאבד את מגפיי נטלתי אבן, ושפשפתי אותם בכאב לב כדי שייראו מרופטים , ולא ימשכו את תשומת לבם של ה אנשים. "אני כל כך מקווה כי אמצא את מגפיי ובגדיי כשאצא מן המקלחת," לחשתי, והתפללתי בלבי כי אכן כך יהיה. עירומים כביום היוולדנו ונבוכים במערומינו, הוכנסנו לחדר המקלחות. דלתות כבדות נסגרו עלינו מבחוץ וננעלו היטב מה שהחשיד בעיניי כי מקלחות מחכות לנו באמת. עמדנו כולנו דמומים, מבויישים במערומינו , ועינינו נשואות אל אל ,על המקלחות , תוך כדי עצירת נשימותינו. הסתכלנו בחרדה למעלה אל הברזים התלויים בתקרה כמי שנושאים תפילה למרום: שרק לא יצא גאז מן הברזים כמו שסיפר לנו שצ'ופק, שאם לא כן בעוד דקות אחדות לא נהיה עוד בין החיים. אמרתי בלבי, כשאני מתחיל להאמין שכל הדברים שסיפר ש ו , צ'ופק סיפרו נפשו, ושילמתי לו ב לחם ו ב ם תמורת הוא החפץ היחידי המלווה אותי למעלה מארבע שנים, מי ום צאתי את הבית, בית אבא ואימא, הסידור הזה נדד עמי לאורך כל הדרך... הרהרתי בלבי.
את
קיוויתי
האח רים על תאי הגאזים, על המזרונים הממולאי ם בשער אדם , על הסבון
Made with FlippingBook flipbook maker