18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
בוכנוואלד
למחרת תמה צעידתנו והגענו סוף סוף לתחנת רכבת. הצעידה תמה, אך
הבריחה נמשכה. פנינו היו למחנה נוסף בוכנוואלד. כל העת האחרונה אני עובר ממחנה למחנה , וכל מחנה חדש גרוע מקודמו. היבוא אי פעם קץ לרשע
בשם:
הזה?
לפני המלחמה הייתה בוכנוואלד צומת גדול של רכבות. כשקרבה רכבתנו
, לצומת נגלה לעינינו מחזה מחריד: ידיים, רגליים, ראשים וגופות מרוטשים היו פזורים מכל עבר מסביב. "האם זה הסוף?" שאלתי, "האם זה הסוף הצפוי גם לנו?" חרדנו מאוד כי חשבנו שהגר מנים מתכוונים לפוצץ את הרכבת עלינו . לשמחתי , נתבדו חששותינו. לפני בואנו לבוכנוואלד, לצומת הרכבות הגדול, כשאלפי אסירים כמונו היו , בצומת וחיכו לרכבת שת סיעם, היה פיצוץ עז שהרג אלפי אסירים. אחר נתברר לנו שלא הגרמנים פוצצו את המקום אלא האמריקאים , בסברם שהרכבות מובילות חיילים גרמנים לחזית, לכן הפצ יצו את הרכבות, הם לא ידעו שהגרמנים מובילים את אסירי המחנות ללב גרמניה. היו בהם אסירים מכל עמי אירופה וגם שבויי מלחמה רבים, חיילים שנפלו בשבי הגרמנים. וכך בבלי דעת הרגו האמריקאים את אלה שהיה בכוונתם להציל, שלמענם נלחמו נגד הגרמנים , ואף מסרו את חייהם למענם. בוכנוואלד היה מחנה ריכוז גדול מאוד, שהכיל מחנות מחנות קטנים יותר. בכל מחנה קטן היו אסירים מכל עמי אירופה יחד. רק היהודים הוחזקו במחנה נפרד, שהיה במרכז המחנה הגדול. היהודים הוחזקו בצפיפות איומה כמותה לא הייתה באף מחנה אחר, וזאת על מנת למנוע בריחות של יהודים מן המחנה. אך ירדנו מן הרכבת, ניגש אלינו גרמני, הסתכל בנו , והצביע באצבעו על
אחדים מאתנו כשהוא סופר בקול את האנשים שעליהם הצביע: אחד, שניים,
Made with FlippingBook flipbook maker