18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
היי תה בעבורי יותר מהאוצר היקר בעולם . נטלתי את החגורה , קשרתי את
, מכנסיי והרגשתי הקלה מרובה. לאחר שנתגלתה לי החגורה, אמרתי לחפש בכל חבילת בגדים שנזדמנה מצאתי אולר ומיד הטמנתי אותו בכיס מכנסיי. הוא עוד עשוי להביא לי תועלת באחד הימים, חשבתי. בערב עם סיום העבודה הובלנו לאחד הצריפים. לא מצאנו בו את חברינו, האסירים היהודים , הצריף היה במחנה המשותף לכל עמי אירופה. חששנו מאוד בתחילה שמא יתנכלו לנו בשל היותנו יהודים, ואולי אף יאמרו לגרמנים כי אינם רוצים לשהות במחיצתם של יהודים. אולם האחראי על הצריף, היה אסיר קומוניסטי צ'כי, והוא קיבל אותנו במאור פנים: "בואו, בואו חברה," הזמיננו בחיוך וסידר לנו מיד דרגשים. אחר הביא חבילות שנשלחו על ידי הצלב האדום ושם אותן לפנינו. בחבילות היו ופלות, שוקולד ואגוזים, דברים שמזה זמן רב לא ראינו ולא אכלנו, פ שוט שכחנו בכלל שהם קיימ ים, כשהיינו רעבים חשבנו על לחם, אך לא על ממתקים. רוב היהודים לא קיבלו חבילות מהצלב האדום. האם הוא יודע שאנו יהודים? הרהרתי ביני לביני. אולי אם ידע לא ינהג בנו בנדיבות לב שכזו. החלטנו להצטנע בדרישותינו, להמעיט בדיבור, לא לשאול ולא לבקש דבר. לתת לזמן לחלוף ו לגורל לקבוע את עתידנו. שבועיים ימים שהינו בצריף זה, לא עבדנו, רק אכלנו, נחנו ואגרנו כוח. בתום שבועיים באה הוראה להעביר את מאה היהודים בעלי המקצוע, מהמחנה המרכזי למחנה הסמוך ששמו היה: פלוסנברג. כשנספרו היהודים בעלי המקצוע נמצאו רק שמונים ושניים יהודים בלבד במחנה , היו אמורים להיות מאה יהודים , כלומר שמונה עשר אסירים חסרו. מיד הוחל בחיפוש אחריהם. כשנמצאו הם צורפו אל קבוצת היהודים ויצאו לדרך אל המחנה החדש. לידי, שמא אמצא אוצרות נוספים. בחבילה אחרת אכן,
Made with FlippingBook flipbook maker