18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
"לאן אתה הולך?" קרא אחרי שולם, אך אני לא השבתי. יצאתי וצעדתי
לכיוון צריפו של מפקד המחנה ועמדתי בפתח חדרו. המפקד בראותו אותי נדהם ו , מאוד נתמלא סקרנות למראה אחד האסירים שה עז להתקרב אל חדרו. " מה רצונך?" שאל בטון כועס, אך גם בטון שבלט ה בו הסקרנות. "אני מומחה לעבודה במטבח," השבתי. המפקד הסתכל בי עת ארוכה בהרהורים, אחר השיב ספק בחיוך, ספק בלגלוג, על אומץ לבי. "בוא מחר בבוקר למטבח ונראה עד כמה אתה מומחה," וכבר שמעתי בטון דיבורו מעין איום סמוי. כשח ז רתי לצריף החלו חרדות ממלאות אט אט את לבי, שמא הגזמתי בחוצפתי, אך אני רוצה לחיות. למחרת בבוקר לא יצאתי לעבודה בסבלות והתייצבתי לעבודה במטבח. "ראשית , לך להתרחץ," שלחני המפקד. כשחזרתי אמר: "עתה , אדע אם דיברת אמת, אם תדע להדליק אש בכירה , תזכה בחייך , ותישאר במ טבח, אבל אם תיכשל אירה בך מיד." המפקד הושיט לי מחתה שבה הכניסו את הפחמים לתוך הכירה. רוחב המחתה היה בדיוק כרוחב פתח הכירה. ידעתי שהמבחן קשה. אם יפלו הפחמים מן המחתה , ולא יכנסו כולם לתוך הכירה ודאי איירה. לרגע קט הצטערתי על בקשתי לעבוד במטבח, אך במשנהו לחש לי לבי: נסה כי תצליח , מצווה עליך להישאר בחיים! נטלתי את המחתה בביטחון, תקעתי אותה בתוך הערימה , והעליתי מלוא המחתה פחמים. אחר קירבתי את מחתה ה אל פתח הכירה , ובתנופה זריזה כמי , שאמון על מלאכה זו , הכנסתי את כל המחתה עם הפחמים לתוך הכירה. אף פירור אחד לא נשר מ ן המחתה. המפקד המופתע הסתכל בי שנית במבט שואל: האם היה זה רק מזל שהצלחתי? גם אני תמהתי על עצמי, אך נתמלאתי ביטחון, ו ח שתי כי מאותו רגע מצאתי חן בעיני המפקד . אולי תושייתי, אולי עוז רוחי, הם ששימשו לי מליצי יושר, והוא מינה אותי מיד כטבח תחת פיקודו של סגנו, מפ קד המטבח.
Made with FlippingBook flipbook maker