18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

שהופתעו אף הם מן ההתקפה הפתאומית על פולין, והיו גם הם אובדי עצות

ונבוכים כמו כל התושבים בעיר, וגם הם החלו לברוח ולהימלט בלי לדעת לאן. כל הרחובות והדרכים נמלאו באנשים מבוהל ים הבורחים על נפשם מבלי לדעת מניין תב וא להם ישועה . לפתע, בתוך המהומה הרבה הזו , הגיחו מן האופק שנים עשר מטוסים גרמנים, הם צללו מטה לכיוון הנמלטים, לכיוון , הגברים הנשים והילדים , שנבהלו מאוד , ונשכבו בצידי הדרכים, אך המטוסים המנמיכים טוס החלו לקצור בהם במכונות ירייה שהיו במטוסי הם . הם הנמיכו עד כי נגעו כמעט בצמרות העצים שלאורך הדרך. הרבה אנשים נהרגו בקציר זה של מכונות הירייה, ואנשים רבים אמרו: "מוט ב נלך לכיוון וארשה, להילחם ולהגן על עיר בירתנו פן תיפול בידי הגרמנים." כך נפרדנו, א י מא והאחיות חזרו הביתה לזדונסקה וולה, אבא ואני צעדנו לעבר העיר ו ארשה. באחד הכפרים בדרך קנה אבא זוג סוסים ועגלה, ואת שארית הדרך עשינו בנסיעה. בהגיענו לשערי וארשה החרים הצבא הפולני את הסוסים והעגלה לטובת המאמץ המלחמתי. מובן שמסרנו את הסוסים ברצון בתחושה שהנה אנו תורמים למאבק בגרמנים. הגרמנים נתקלו בהתנגדות עזה של לוחמים אמיצים בשערי וארשה. הם צרו על העיר שלושה שבועות כשאנו בתוך העיר. נותרנו ללא מים, ללא חשמל, ללא אוכל כשמטוסי האויב מגיחים מעת לעת ומחשיכים את פני השמים בהפצצותיהם התכופות ללא הפוגה. בית אחר בית קרס , ורחוב אחר רחוב נהרס. היה זה בדיוק בזמן הימים הנוראים של פני ראש השנה, ואכן , היו אלה ימים נוראים מאוד, נוראים מכל אשר ידענו עד אז. תוך שלושה שבועות נהרס חלק גדול של העיר , ווארשה נכנעה באין ברירה לגרמנים. הגרמנים נכנסו לעיר , ומיד הכריזו שעל כל הזרים לחזור למקומותיהם הקבועים. יצאנו ל דרך לשוב לזדונסקה וולה, עירנו. ש בוע ימים התנהלנו בדרך

כל כך

כשמטוסי הגרמנים מפציצים את הדרכים וקוצרים באנשים המסתתרים מפניהם