18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

את מדיו? תמהתי, הן עד היום הוא היה מאוד גאה בהם, הבריש וצחצח אותם,

כל תג וכל כפתור נצצו כאור השמש המסנוורת. "היום" אמר, "יש רק תבשיל אחד לכולם , ואתה יכול לבחור ולהכין כל תבשיל שתרצה." ואז י צא ונעלם. תבשיל אחד לכולם? תמהתי עוד יותר. מה פירוש הדבר? האם רק הגרמנים יאכלו היום, ומה עם האסירים? חשש התגנב ללבי: שמא רוצים להרגנו? ואולי הכוונה כי רק האסירים יאכלו היום , ואילו הגרמנים הם אלה שלא יאכלו היום? לא, לא ייתכן, השבתי לעצמי, הן לא ייתכן שתהיה רק מנה אחת לכולם, שהגרמנים יאכלו את אותו אוכל שאוכלים האסירים. הייתי מאוד מבולבל , לא ידעתי כיצד לנהוג , הן אינני טבח בכלל, רק מלאת י הוראות, כיצד אכין לבד את הארוחה ? נגשתי לחלון הקטן של המטבח, עמדתי על קצות האצבעות , מתחתי את גופי , והצצתי מבעד לחלון החוצה. בחצר ראיתי הרבה אנשים שלא הכרתי, לבושם הי ה שונה מכל מה שראיתי עד כה וגם משונה. לא ידעתי מי הם כל האנשים האלה שהקיפו את הבניין ונשק בידיהם. הייתי כל כך מבולבל לא עד כי ידעתי אם עלי לפחוד או לא. זמן קצר הגיעו חיילים , שהתברר לנו , מאוחר יותר , כי אלה חי ילים אמריקאים. הם ה יו מלווים בטנקים ובמכונות ירייה. לבי החל לפתע להלום בחוזקה, ברכי י פקו, וכל גופי החל לרעוד. עתה הבנתי מדוע מפקד המטבח עטה עליו מעיל אזרחי, ומדוע יש היום רק סוג מאכל אחד במטבח . לכולם הבנתי כי ה רגע המיוחל הנה הגיע, הצבא המשחרר בא! נמצאים רק חיילים גרמנים, וכיוונו את תותחיהם אל עבר הבניין. כשראיתי את התותח המכוון אלינו, חשבתי שהנה , עוד מעט יקרה אותנו , מה שקרה עם אסירי הרכבת שהופצצה בבוכנוואלד בידי האמריקאים , שהרגו בשוגג הרבה אסירים . הם באו לשחררנו והם יהיו אלה החיילים האמריקאים בבניין ש סברו

לאחר

שיהרגונו.

Made with FlippingBook flipbook maker