18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
מהבית הזה גורשתי עם כל משפחתי, ורק אני חזרתי משם, מהגיהנום הנורא ההוא, וש ו ב עלתה בי השאלה: למה רק אני חזרתי? למה דווקא אני גם רתי? חז אבא קיווה כי יום יב וא וכולנו נשוב אל הבית הזה ושוב נחיה כל משפחתנו יחדיו, כאז. אך כל כך הרבה דברים קרו מאז ה , כול השתנה , וגם אני כבר לא .אני , תחילה הלכתי לחפש את ביתו של הדוד שלמה, הבית שממנו גורשנו באישון לילה בתחילת המלחמה. לא מצאתי את הבית, הוא נהרס באחת ההפצצות הבודדות שהופצצה לודז', והבית הפך לעיי חרבות. דווקא הוא? ר הרה תי ביני לביני, כאילו חש הבית שאיש לא ישו ב עוד אליו מאותה משפחה מאושרת שגרה בו פעם , ולא רצה להמשיך להתקיים . השכנים שגרו שם בסביבה השליכו את אשפתם על ההריסות שנותרו מן עמדתי ליד אותה ערימת הריסות ואשפה , וזכר הבית היפה והמטופח עלה בעיניי. הכלים היפים, ספרי הקודש המהודרים שהיו בארונות הזכוכית המפוארים, ואז עלו גם האנשים שגרו פעם בבית היפה הזה . כרוני בז ובהם עלתה גם פולה מנבכי ז כרוני, פולה שלי , שנשבענו זה לזה כי לעולם לא ניפרד, והנה הופרה שבועתנו. שוב רגשי אשם העיקו על לבי, כיצד לא האזנתי לתחנוניה ? לפתע עלה באפי ריח שערה המבריק והשחור והעביר רטט בכל גופי. עת ארוכה לא משתי ממקומי, גרוני נחנק, אך לא יכולתי לבכות, הדמעות פשוט לא באו. משם הלכתי לחפש את ביתי שלי, את הבית בו נולד אבי , ובו נולדתי גם אני. הבית עמד על תילו בדיוק כמו אז , לפני המלחמה. החנות לפנ י הבית לממכר מוצרי חלב עדיין שרדה, ועדיין מכר ה מוצרי חלב. בחוץ עמדה עגלה רתומה לצמד סוסים ועליה כדי חלב, בדיוק כמו אז , כשאבא מכר מוצרי חלב בחנות זו. בדיוק כמו אז , ראיתי אנשים נכנסים לחנות
הבית.
לקנות.
אולי היה זה רק חל ו ם בלהות שחלמתי על המלחמה? שאלתי את עצמי
לרגע, עוד מעט קט יצא אבא מן החנות לרתום את הסוס ים ולהוביל חלב בכדים.
Made with FlippingBook flipbook maker