18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
"אני מציע שתעבור לגור עמנו." אמר הדוד שלמה שהיה מבוגר מאבא.
בתחילה סירב אבא להצעת הדוד מחשש שיהא קשה לש תי משפחות לגור בכפיפה אחת, אך הסכים לאחר שהדוד שלמה הפיג את חששותיו באומרו: "דירתנו גדולה ומרווחת דיה לכולנו, ומוטב לנו להיות קרובים זה לזה בעת כזאת. נגור יחד זמן מה עד יעבור זעם. אני מקווה שהמלחמה לא תארך ימים רבים עד שאנגליה וצרפת יחושו להצילנו על פי ההס כם שנחתם עמם. " קרבה זו הייתה חשובה לנו מאוד עכשיו, כשאימא כבר לא הייתה וגם ארדננז עזב. גם אבא וגם הדוד שלמה היו זקוקים זה לזה לעודד ולחזק איש את .והרע הנה, עתה, אוכל להיות גם אני קרוב יותר אל פולה, אמרתי לעצמי בשמחה. אף על פי שאיש לא ציווה עלי נו לעשות זאת , נעלנו את הדלתות היטב, הגפנו את התריסים, הסטנו את הווילונות וציפינו בחרדה לבאות. שמועות הילכו שאלפים רבים של חיילים פולנים נהרגו במחנותיהם עוד בטרם נערכו ל רב ק הגנה. נזכרתי בוואצק, אחיו של סטאשק, החייל ש הצילני מנחת זרועה של אימו, ואמרתי לשרוליק:" "הלוואי ו לא קרה לו אסון, בעל לב טוב ורחום הוא." המאורעות של העת האחרונה ושהותנו המרובה יחד קירבו את פולה ואותי זה לזה עוד יותר. ביחד חשנו ביטחון מול הלא נודע, כאילו חומת מגן בלתי נראית סוגרת עלינו ומגינה עלינו כאם על גוזליה. לא האמנו כי משהו רע עלול לקרות לנו. מפע ם לפעם פרצנו בצחוק קולני כהרגלנו, אך מיד השתתקנו, קול צחוקנו נשמע כה זר ומוזר בתוך המועקה
והשקט המוזר, ועיניים נוזפות ננעצו בנו מיד מכל עבר.
]ח[
יומיים לאחר שובנו, בשעת בוקר מוקדמת, נשמעו ברחוב צעדים כבדים
ההולכים וקרבים אל ביתנו. הצועדים צעדו בקצב אחיד כמו לקול קצב של תוף. צעדי ההולכים נשמעו כנקישת אלפי פטישים. כל בני המשפחה צבאנו מיד על
החלונות המוסטים ומבעד לפתחים קטנים בווילונות הסתכלנו לרחוב.
Made with FlippingBook flipbook maker