18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

ישבתי רגע וחשבתי : האם לספר להם את האמת או להסתיר מפניהם את כל

אשר קרה לי אותו יום? לא היה לי כוח לספוג עוד הערות, גערות והטפות ל , וסרמ אחר היום המפרך והמשפיל שעבר עלי . רציתי רק שיניחו לי ולא , ישאלו שאלות. ידעתי שעשיתי מעשה איוולת, וידעתי שנענשתי כדין, ולא היה לי כוח לשמוע את מה שהם רצו להגיד . לי לרוע מזלי , ברוניה גילתה לפתע כי בגדיי מאוד מלוכלכים ורטובים מה , שהפליא אותה והיא שאלה תב ום לב: "מה אירע לבגדיך שכל כך התלכלכו?" ואז מבלי לחשוב עוד נפלטו המילים מפי , וסיפרתי להם את כל קורות אותו היום, לא החסרתי דבר, ואז פרצתי בבכי מר. כולם נמלאו רחמים עליי, ואמרו : "היה לך מזל גדול שיצאת בשן ועין מידיו של הגרמני. והדודה גיטה ליטפה את ראשי ואמ רה: "מסכן שלי, מסכן," "מזלך שיחק לך היום, נכנסת לגוב אריות ויצאת ממנו חי, הישמר לך, מוישל' ה, לא עת וטיל ל לים ו תעלולים עתה. ומוטב לך שלא תטייל ברחובות!" נזף בי אבא, ומ טון קולו הבנתי שהוא כועס מאוד. פולה שגם היא דאגה לי כל היום, כעסה אף היא על כי גרמתי לה לדא ,וג וכשאיש לא שמע אמרה לי: "הנך חסר אחריות ואינך מתחשב במשפחתך." למחרת היה יום סגריר, השמים קדרו וגשם רב ניתך ארצה. בשעות הצהריים סגר אבא את חנותו ושב הביתה מוקדם מן הרגיל. הבעת פניו ענתה בו שאסון גדול אירע. "מה קרה?" נבהלה הדודה גיטה בראותה את אבא שב הבי תה בשעות

הצהריים.

"אסון גדול, אסון גדול מאוד."

"נו," האיצה בו הדודה גיטה, "ספר כבר," אך אבא צנח אין אונים לכיסא, הליט את פניו בידיו , ופרץ בבכי מר ונואש: "בית הכנסת היפה שלנו עולה באש , ועמו כל ספרי התורה העתיקים והמהודרים ו , כל כלי הקודש היקרים נ בזזו."