18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
עודני מהרהר והחשמליות הגיעו לקצה העיר. שם , בתוך מגרש גדול מאוד ,
שהיה החצר של בית - חרושת לשריפת לבנים , עמדו לרכז את כל האנשים הרבים שהגיעו ברכבת. בשער הכניסה למגרש עמדו שני גרמנים במדים כחול ים. על פי מדיהם שהיו שונים ממדי החיילים, למדנו שהיו אלה גרמנים תושבי לודז' מזה שנים רבות, שהתנדבו לעזור לצבא הגרמני הפולש, מאותם
והתנדבו לשרתם. וכדי להבדילם מן החיילים
גרמנים ששמחו לקראת א
חיהם
הגרמנים הפולשים , נתנו להם מדים כחולים.
הם עמדו בשער הרחב אחד מז ה ואחד מזה, ורובים בידיהם. עתה יכלו לתת פורקן לשנאת היהודים שלהם כחוק , כשהם מעודדים על ידי הגרמנים הפולשים . הם היכו את הנכנסים בשער בקתות הרובים שבי דיהם וקראו בקול: "עתה תלמדו, יהו דים מזוהמים, מיהו הגזע הנבחר." כשראיתי כיצד מכים הגרמנים את היהודים הנכנסים בשער, אמרתי בלבי: אותי לא יכו! אך ברגע שעמדתי לעבור בפתח הניף אחד הגרמנים את רובהו
כדי להנחיתו על ראשי, כמו ניחש את הרהורי לבי , ורצה להוכיח לי מי המחליט
בינינו.
אבא שראה את המחזה, השמיע קול צעקה, כי היה בטוח שהנה הרובה נוחת על ראשי ו מפצח אותו, ו מפילני ארצה לבלתי קום עוד. אך אני בו ברגע זינקתי במהירות הצידה , וחמקתי בזריזות מפני היד המתנפנפת. הגרמני שהלם בי בכל כוחותיו ולא הצליח לפגוע, נפל והשתטח ארצה מעוצם התנופה, ואני נעלמתי י בינת ים בין המוני האנשים.
עת ארוכה הסתובבתי וחיפשתי את בני משפחתי. לא קל היה למוצאם בין האלפים שהצטופפו בבניין ובחצר.
"היה זה רק נס שהצילך מקת הרובה של הגרמני בשער." אמר לי אבא כשנפגשנו שוב, והוא אימץ אותי חזק אל לבו. "אלמלא חמקת היית עתה בעולם
ולאחר רגע כמו נזכר: " י"ח בחודש היום, זכותו של היום עמדה לך
האמת."
שהיפוכו הוא
וניצלת". אבא האמין שכל הקש ור במספר , כ 81 , י"ח - לומר ב
ח"י, הו א בר מזל וכך גם י"ח בחודש הוא יום של מזל ו , לכן ניצלתי.
Made with FlippingBook flipbook maker