18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

אבא נהג להחליט החלטות ולבצע עסקות תמיד ביום זה בחודש. וכשניצלתי

הוא קרא בקול שמחה: ח"י, ח"י, ח"י. "לא, לא אתן להרוג אותי," מלמלתי בקול מלא חימה, ודמותו ש ל סטאשק ה שכני ופיעה מולי . אותו לילה , הייתה זו פעולת הגרמנים הראשונה בלודז' נגד היהודים בהיקף והיא נקרא ה בשם הלועזי "אקציה". האקציה הראשונה של גירוש היהודים מביתם ומעבודתם, מהלימודים ומאורח חייהם. כי גטו לודז' טרם נבנה , עדיין ולכן היה צריך להרחיק א ת היהודים מבתיהם ולהגלותם. כשכבשו הגרמנים את העיר לודז' מיד סיפחו אותה לרייך הגרמני, לממלכה הגרמנית, שינו את שמה מלודז' ללייצמנשט אט על שם גנרל גרמני, ואמרו: "אי ן אנו רוצים יהודים בתחום הרייך הגרמני, כלומר: בתחום הממלכה הגרמנית, "ומיד החלו בגירושם אל מחוץ לתחום שלטונם, ושילחום אל מרכז ולין. פ "מה יעשו בנ ו ? לאן ייקחו אותנו? " שאלנו זה את זה, אך איש לא ידע את התשובה , ואיש גם לא העז לפנות לחיילים ה גרמנים בשאלה, וא ו לי אף הם , הגרמנים , לא ידעו דבר , הם מילאו אחר הפקודות שעליהם נצטוו . כל הלילה הקר בחצר, ישבנו על מד רגות, על אבנים ועל הארץ. משפחות, משפחות נדחק נ ו והצטופפ נ ו כמו רצ ינ ו לשאוב ביטחון איש מרעהו, כאילו ניבא לנו לבנו שבקרוב מאוד נופרד זה מזה, ואלה הן שעותינו האחרונות יחד. ישבתי בחצר על הארץ כמו כולם , ונשענתי על קיר הבניין. היה חשוך, לידי היו בני משפחתי ומשפחת הדוד שלמה. פולה ישבה לידי ונצמדה אלי בחשיכה כשכולה רועדת מקור. כמה השתוקקתי לחבקה ולאמצה אל לבי כמו אז ביער, אך רק את ידי העזתי להניח על ידה באין רואה. אותו ערב התחלתי להבין דברים שלא הבנתי עד כה. הרגשתי לפתע שעליי להיות חזק יותר , ולבטוח בעצמי, כי מה שהיה כבר לא יהיה, אולי לא ישוב לעולם.

כזה רחב,