18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

"ומה אתה מציע, שרוליק?" שאל אבא, שחשב שמא יש לשרוליק איזה

, ו רעיון הוא תמיד התייחס אל שרוליק בכבוד.

נארגן כיתות לימוד לילדים הקטנים וגם לילדות, לכולם!" השיב

"אולי

שרוליק.

"הרעיון יפה מאוד!" השיב אבא וחיוך עלה על פניו. "לך , ועשה כדבריך ,

ואלוהים יברך אותך." יצא שרוליק וארגן , את הילדים ללימוד, וכך נעשיתי גם אני מורה, ולימדתי אל"ף בי"ת. כל מי שידע לקרוא ולכתוב לימד, וזה היה הסדר: מי שידע מעט , לימד את אלה שלא ידעו כלל, מי שידע יותר לימד את אלה שידעו פחות ממנו. כולם לימדו ולמדו, כולם היו עסוקים ואף הזקנים למדו, הם למדו דף גמרא מפי הרב של ז'שוב. אפילו אבא שהיה חולה , ונתקף שיעול קשה שלא הרפה ממנו מאז בואנו לז'שוב, כי הוא הצטנן באותו לילה שגורשנו מבתינו , ובילינו עד הבוקר תחת כיפת השמיים, גם הוא הל ך לשמוע תורה מפי הרב. , כדבריו יום אחד נתקבלה אצל ראשי הקהילה היהודית הזמנה מאת הגרמנים לשלוח אנשים לעבודה. כמובן, הצעירים והבריאים מפליטי לודז' , היו אלה שנבחרו לצאת לעבודה , כי להם לא הייתה עבודה , וגם קשרים לחפש עבודה לא היו להם, והם כבר זמן רב היו מובטלים, ל ,כן הם הראשונים שהתנדבו בשמחה ללכת לעבוד ולו גם אצל הגרמנים . גם שרוליק היה בין המועמדים לצאת לעבודה , וגדולה הייתה שמחתו על שזכה סוף סוף בעבודה. אני שהייתי צעיר עדיין, וסיכויי לצאת לעבוד היו קלושים, הכרזתי: "גם אני מצטרף אליך לעבודה!" "אתה עדיין קטן מדי לע בודה!" השיב שרוליק. "אני כמעט בן ארבע עשרה, " הצהרתי, " ואני רוצה לבוא אתך!" עמדתי על דעתי , כי הייתי כרוך אחריו מאוד. שרוליק ניסה לשכנעני בנימוקים מנימוקים שונים לוותר על

]ב[

הרעיון, אך כשראה שלא יוכל לי , נכנע ואמר : "אתה עוד תתחרט על עקשנותך,