18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

דבר, שוקל ומוצא פנים לכאן ולכאן. יש לו כוחות נפש עצומים לעמ ו ד בקשיים,

ועל כן אינו ממהר להתנגד, ואילו אני מיד מוכן להתקומם, למרוד , להשיב מלחמה ולא לכוף את ראשי. שרוליק אומר לי תמיד: "לעולם יהא אדם רך כקנה , ואל יהא קשה כארז. הארז נשבר ברוח, ואילו הקנה זוקף את ראשו בשוך הסערה." , למחרת עם אור ראשון , העירונו צעקות הגרמנים שהאיצו בנו לקום ולצאת לעבודה. כל אחד מאתנו קיבל פרוסת לחם קטנה, בת תשעים גרם, וזה היה . לאחר חלוקת הלחם קיבלנו כלי עבודה, מי את ומי גרזן כבד, והובלנו בשורה אל מחוץ למחנה, למקום העבודה בעבי היער, כדי לעקור מזוננו לכל היום כולו היערות הפולנ ים. מראה פניו של הגרמני העיד בו כי לבו איננו שופע רוב טוב. ההליכה ביער הסבוך קשתה עלינו מאוד, אך הגרמני דרש כי נלך בשורות ישרות כשהוא מזרזנו כל העת בקת הרובה שלו בדחיפות ובמכות . הייתי מיואש, ידעתי כי שום טובה לא תצמח לנו במחנה עבודה זה, וכעסתי על שרוליק שאינו מוכן לנס ו ות להימלט, אך זכרתי את צוואת אבא: תהיו תמיד , יחד ותשמרו זה על זה. יכולתי שלא להיות כאן, הרהרתי לעצמי, יכולתי להישאר עם אבא ועם אחיותיי, אך מה היה על שרוליק לו בא לכאן לבד? אני שמח שהצט רפתי אליו, בתנאים משפילים אלה יםבוט השנים מן האחד. שרוליק צעד אחריי בשורה, אני הלכתי ביער ומחשבותיי נשאוני אל מקום אחר, אל יער אחר, בזמן אחר. נזכרתי בחופשה הנפלאה בעיירת הנופש וישניובה גורה, בו ביליתי עם פולה לפני המלחמה. המחשב ו ת הנעימות בהן שקעתי סחפוני עמן , ושכחתי היכן אני צועד ולאן. הגרמני ששמר עלינו כן ידע לאן אנו צוע דים, והוא שם לב כי אינני פה, כי אני מבולבל. לפתע נקטעו מחשבותיי באחת. מהלומה חזקה של קת רובה גרמני אחד , גבוה ורחב , בעל מבט זועם , השגיח עלינו בסיועם של שומרי

עצים.

החזירה אותי כהרף עין אל המציאות.