18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
מקום סכנת מוות ריחפה עלי כאשר עץ נפל שלא על פי התכנון, אלא הישר אל
המקום בו עמדתי.
אף כי ידעתי שסיכויי להימלט קטנים. בשנייה
, מפניו
ניסיתי להימלט
האחרונה ראיתי עץ עקור מונח על הארץ בסמוך אליי, ומיהרתי לתפוס מחסה מתחתיו. אמנם נ י צלתי ממוות בטוח, אך קיבלתי מכה חזקה ברגלי י, ולא יכולתי לעמוד עליה .ן "מוישל'ה, מוישל'ה" קרא שרוליק בבהלה ורץ אליי. "אתה חי, אתה חי!" ליטף אותי בהתרגשות רבה. כל ה חברים שראו את העץ הנופל רצו אלי י והתקינו יחד עם שרוליק אלונקה מענפי העצים ומזרדים ונשאו אותי עם ערב
למחנה באלונקה שהתקינו. "תשכב הלילה ותנוח , ומחר כבר תוכל להלך," אמר שרוליק.
כשחזרנו אותו ערב למחנה ציפתה לנו הפתעה נעימה: חבילה קטנה מאבא וגלויה. בגלויה היה כתוב כך:
לילדיי היקרים שלום,
שמחנו לשמוע שאתם בריאים, התאמצו להתגבר על הקשיים. אכלו היטב ושמרו זה על זה. אנחנו שולחים לכם חבילה. איננו יודעים מתי נוכל שוב
לכתוב.
אוהבים אתכם ומתגעגעים אליכם מאוד
אבא
ברוניה ונחמה
"הם אינם מספרים על עצמם דבר," אמר שרוליק מאוכזב. "כיצד אבא מרגיש , האם הוטב לו מן השיעול הקשה שתקף אותו, וכיצד הם מסתדרים בלעדינו ? ומדוע אינם יודעים מתי יוכלו לכתוב לנו שוב?" הסתום בגלויה היה רב על הגלוי ולבנו נמלא חששות. שמא גם הם מסתירם מאתנו את מר גורלם?
Made with FlippingBook flipbook maker