18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

לנסיעה. לפתע חלית במחלה קשה מאוד וסכנת מוות ריחפה על ראשך. לא

יכולנו לטלטל תינוק חולה בדרך כה קשה , והחלטנו להישאר עד שתבריא. מחלתך ארכה זמן רב ובינתיים אזל כספנו ולא יכ ולנו עוד לנסוע. נאלצנו לשקם את עצמנו, למצוא פרנסה, לחסוך שוב כסף לנסיעה, וכך רצה הגורל ונשארנו כאן עד עצם היום הזה, והיום..." שוב נאנחה אימא , אחר המשיכה כשטון דיבורה הולך ומשתנה מנימה של געגועים לנימה של אזהרה. היא ניסתה להסביר כשכל העת היא מלטפת את "והיום השתנו הזמנים. מאז שהיטלר כבש את צ'כוסלובקיה לפני חודשי ם אחדים, יחסם של שכנינו הפולנים , ובעיקר של שכנינו הגרמנים שהגיעו ללודז' בשנה האחרונה בעקבות כיבושיו של היטלר , השתנה מאוד. כשהם חולפים על יפנ נו ברחוב הם נושאים את ראשם בגאווה ו ב בוז, הם מכנים אותנ ו בכינויים שונים, לו יכלו גם לנשל אותנו מכל רכושנו היו עושים זאת בחפץ לב. הם מחכים לרגע שנסתלק מכאן, אך איננו יכולים להסתלק, כי אין לנו לאן ללכת, בשום מקום בעולם הגדול אין רוצים בנו, על כן לא נותר לנו אלא להיזהר מפניהם, להימנע מלעורר את חמתם יעל נו גם כשאנו צודקים מאוד, פן יבולע לנו." "טוב, טוב," השבתי בחוסר סבלנות, אך ורק כדי להרגיע את אימא, כי מה גמרתי אומר שבפעם הבאה לא אוותר לסטאשק, ואלמד את הגוי הזה לקח. אשיב לו מנה אחת אפיים על כל הפעמים הרבות שפגע בי. אוכיח לו שגם יהודים יודעים להכות. ם ואופן לא אברח מפניו ולא אתחבא! יש בכוחי להשיב מלחמה שערה. אם גם שרוליק, אחי הגדול יסכים לעזור לי , אז אין ספק שננצח, אך שרוליק איננו יודע לריב, הוא טוען תמיד שריב אינו פותר בעיות אלא רק מחריף אותן, אולי הוא קצת מפחד ולכן הוא אומר כך?! חשתי באווירה הקודרת שהשתררה לאחרונה בבית, אך לא הבנתי בדיוק יפנ בלבי לא אברח מפניו כמו שאימא רוצה. לא, בשום פני

ראשי:

בשל מה, מה יום מיומיים? מדוע אבא ואמא החלו לדבר הרבה יותר בשקט,