18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
"אולי בכל זאת נישאר," הצעתי לאיצ'ה בהססנות, אך איצ'ה התנגד בכל
תוקף: "יש עמי תוכנית אחרת." השיב. "איזו תוכנית?" תמהתי, כי טרם שמעתי מפיו על תוכנית כל שהיא. ב תדע ," השיב ולא הסביר. מיום אתמול ידעתי כי איצ'ה איננו במצב רוח לוויכוחים, על כן לא ניסיתי עוד לדבר בנושא , אף כי בתןך תוכי מאוד מרגיש כאילו זה עתה התעוררתי משי נה ערבה וארוכה." אמר איצ'ה כשהיינו כבר בדרכנו חזרה למחנה כשהוא נשם מלוא ריאותיו את אוויר הבוקר הקר. "החלפנו כוח הלילה," אמרתי, "גם כוח להמשיך בדרך , וגם כוח להאמין באדם. אם יש אנשים כמו האישה הטובה שארחה אותנו בביתה , לא ייתכן שהרע ישלוט בעולם לנצח." ובלבי אמרתי כי , בכל זאת , היה זה מעשה שטות בקרו " רציתי להישאר עם האישה הטובה הזו. "אני
שלא להיענות להצעתה הנדיבה של האישה, אך ממילא לא הייתי נשאר לבד.
]יא[
איצ'ה הציע לקצר את דרך שובנו למחנה , וללכת סמוך ליער. ההליכה סמוך ליער פחות מסוכנת, כי נהיה פחות חשופים לעין כל רואה, וב עת סכנה ניתן לחמוק לבין העצים ולהיחבא. הקור העז הצליף בפנינו, פתיתי שלג ריחפו , באוויר ורקדו את מחול הרוח. "מתי כבר יחלוף..." פתח איצ'ה אך לא סיים את המשפט.
"מה יחלוף?"
שאלתי.
לא חשוב," השיב כמי שהתחרט על כך שהתחיל להגיד.
"לא חש ב,ו
"לא חשוב, אז לא חשוב," הסכמתי. "העיקר שתדע שהכול בעולם חולף, הכול עובר, חולף, גם הטוב וגם הרע. כשחולף הטוב מצטערים, כשח ולף הרע שמחים, ולאחר זמן זוכרים רק את הטוב." "איזו פילוסופיה מעניינת יש לך," אמר איצ'ה ספק ברצינות, ספק בלגלוג .
"מתי נעשית כזה פילוסוף?" שאל.
Made with FlippingBook flipbook maker