מכתבים ממלחמת יום כיפור, עמוס רוזנטל
כיוון שהחורף עמד בפתח, מנשקה, שהיה אז הסמג"ד במקום ישעיהו שהיה עדיין בגבס, הורה לי לתכנן מקום בתוך חאן ארנבה שבו ישהה הגדוד. מקצועית, נראה לי שלא יהיה נכון להכניס את הגדוד לעיירה הנטושה היושבת על כביש ראשי, שכן כביש ראשי הוא מטרה ברורה לירי האויב, ובנוסף לא מכניסים תותחים לתוך עיר. שיקול חשוב נוסף היה שהתותחים לא היו בקו ראיה עם תצפיות האויב. לכן חיפשתי ומצאתי מקום ליד כפר קטן בשם אופנה. ג'ינג'י המג"ד היה מודאג מכיוון שהמקום נמצא אומנם רק שני קילומטר מהעמדה הנוכחית, אבל מרוחק יותר מזירת המלחמה, והוא חשש שנפסיד טווח. טענתי לעומתו שאנחנו יורים בגזרה רחבה, ולכן יש מטרות קרובות יותר ורחוקות יותר. במשך שלושה ימים התווכחנו. כל הזמן הייתי במתח. פחדתי שמישהו עוד יגנוב לנו את המקום ויכנס לשם בינתיים. עד שבסוף ג'ינג'י הסכים, והעברתי את הגדוד לאופנה. סוללה ג' פרסה ליד הכביש מאחורי החורבות של הכפר. סוללה ב' פרסה כמה מאות מטרים מזרחית למפקדה על צלע הגבעה. לשתיהן לא היה קו ראייה בין התותחים ובית הר חרא (ג'רא) סוללה א' נשארה בחרבת חושניה, כשני קילומטרים צפונית לקשת. מאוחר יותר, כשסוללה א' חזרה אלינו, דאגתי שגם הם יפרסו במקום מוסתר. במרחק של כמה מאות מטרים צפונית למפקדה. אחד התפקידים שלי כקס"ם היה לדאוג לספק תחמושת שלל לתותחי הגדוד. במחנה נטוש בהמשך הכביש מחאן ארנבה לכיוון דמשק, ממש לפני העמדות הסוריות, בתוך בניין שחציו בתוך האדמה, נח אחד ממצבורי מילימטר. כשהגענו לשםעםהמשאיותכדי להעמיסאתהתחמושת, 130 התחמושתהסוריתהנטושהשלתותחי ראינו בשטח טנקים סורים הפוכים והרבה מאוד חלקי גופות. זה היה מראה מזעזע. מצאנו גם תרמילים ריקים עם תחמושת נגד מטוסים, שהסורים ירו על כוחותינו. "נשמור את התרמילים ונבנה מהם חנוכייה בחנוכה." אמרתי לחיילים, שצחקו כי לא האמינו שעדיין נהיה כאן בחנוכה. חודשיים אחר כך, כשהגיע חנוכה, הדלקנו בשטח חנוכייה יפהפיה שבנינו מהתרמילים האלה. בימים הראשונים של המלחמה לא היה זמן להתרחץ ולחליף לבנים. במקום מקלחת פיזרנו בנעליים ובמפשעה אבקה נגד פטריות. עתה עם הפסקת האש היה זמן להתרחץ. היינו שמים ג'ריקנים של עשרים ליטר מים במקום גבוה. הג'ריקנים היה עשויים פלסטיק בצבע שחור, כך שהמים התחממו במהלך היום בשמש, ואחר כך בעזרת צינור שחיברנו לג'ריקן התקלחנו במים החמים. בתקופה ההיא עמדה לרשות הגדוד טיולית ישנה עם נהג אזרחי, שהסיעה אנשים מהגדוד לבית הארחה של אילת השחר. כל יום בבוקר נסעו חייל או שנים מכל יחידה לבית הארחה. הכביש שהוביל מחאן ארנבה לקוניטרה הופגז לעיתים קרובות, וניצלנו את הדרך שנפרצה על ידי הסורים ושימשה את הצבא הסורי בקרב עמק הבכא. באזור היו עדיין חילופי אש עם הסורים, ולכן בכל פעם שיצאנו מהשטח נשמנו לרווחה. בבית הארחה קיבלנו ארוחת בוקר
26
Made with FlippingBook Learn more on our blog