מכתבים ממלחמת יום כיפור, עמוס רוזנטל
דשנה. אחר כך קיבלנו חדרים, התקלחנו ולבשנו לבנים, גרביים ובגדי עבודה חדשים שחולקו במקום. בבית הארחה קיבלנו גם אפשרות להתקשר הביתה באופן חופשי. ליד הטלפונים השתרך תור ארוך, והממתינים הפעילו לחץ על המתקשרים לקצר בשיחה, אבל כולם הספיקו בסופו של דבר לדבר עם הבית, גם אלו שבניסיון הראשון שמעו צליל תפוס ונאלצו לנסות שוב ושוב לקול קריאות הממתינים מאחור. פרט למתח סביב הטלפונים היתה אווירה של שקט ורגיעה. למקום הגיעו הרכבים מתזמורת צה"ל, כגון רביעיית כלי הקשת שניגנה יצירות קלאסיות קלות. בשעה אחת בצהריים הגישו ארוחת צהריים, עם אפשרות לשתיה קלה וחריפה בתשלום. לחלק מהאנשים היתה זו הפעם הראשונה שהתארחו בבית הארחה או שתו יין שולחני או קולה עם קמפרי. כך זה נמשך עד אמצע דצמבר. בינתיים נגמר הקיץ והחורף עמד בפתח ובאחד הימים בסוף נובמבר פקחנו עיניים בבוקר ושלג לבן כיסה את הכל. כך כתבתי באחד המכתבים ששלחתי לאהובתי אז: ״שבת בבוקר, קמתי, והנה כתמי לבן סביב. ירד שלג לפנות בוקר. כל הגבעות סביב לבנות. בתור תייר זה היה יכול להיות נחמד, אבל באמת שסך הכל זה לא רע כאן״. כמובן שהיום אני לא משתזף. כל כך קר, כשאתמול יצאתי להדליק את המכונית שלנו (קומנדקר) וחזרתי לחדר
27
Made with FlippingBook Learn more on our blog